"נכנס יין יצא סוד"

"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"

 

מה הקשר?

 

לפעמים קורה שכל מה שאנחנו יודעים,

במקום לקדם אותנו חוסם אותנו.

זה נכון שברור שארור המן, וברור שברוך מרדכי,

אבל האמירות הוודאיות הללו, מטשטשות רובד עמוק יותר,

רובד סודי.

רובד נסתר.

 

מה יש שם בפנים?

אלו חיים?

 

יום אחד בשנה, יום מגוחך כלפי חוץ, אבל משמעותי להחריד כלפי פנים,

אנחנו יכולים להפגש איתו.

יום שהעיקר בו אינו לומר בוודאות את כל מה שאנחנו יודעים על העולם וההסטוריה,

יום שנגלים בו דברים חדשים, סודות.

 

נכנס יין יצא סוד.

 

יין גורם לשחרור מעצורים,

הוא יכול לגרום לנו לא להתבייש לעשות מעשים רעים,

אבל הוא יכול לגרום לנו גם לא לסגור את עצמנו בפני עולם פנימי חדש הנמצא עמוק בתוכנו,

להתוודע אליו, להפגש איתו, ולקחת ממנו צידה לדרך.

 

אני באופן אישי כבר זמן רב מנסה לחשוף איזה סוד שמכוסה בתוכי בהמון כיסויים,

סוד שנמצא מעבר לכל מה שאני יודע על עצמי כאן ועכשיו.

סוד שאוצר בתוכו אוצר חיים, רעננים ושמחים.

ולוואי שאפגש עם משהו ממנו בפורים.

 

 

וכמו ליחיד כך לכל אומתנו הקדושה.

 

סוד ישראל, סוד הסודות.

 

סוד נצח ישראל, הפלא הגדול, נס הניסים.

 

ואולי נזכה גם לטעום קצת מסוד זה.

 

בציפיה,

 

שלכם,

מושון.