פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת תצווה ספר שמות פרק כ"ז  פסוק כ' – פרק כ"ט.   

בגדי תפארתנו, ההתנהגות המוסרית.

עורי ציון, לבשי בגדי תפארתך, כי לא יוסיף יבוא בך ערל וטמא, התפתחי מוסרי צוארך

   ישעיה הנביא קורא לנו הנביא (א) עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא: (ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן: (פרק נ"ב) על פי ישעיהו נראה שבגדי התפארת הם החיים המוסריים המבטיחים לאדם חיים של חירות.

   בהר סיני הימים חולפים. עשרים, אולי שלושים ימים. משה ממשיך להיות נתון כולו בלימוד לפרטי פרטים. הוא לומד על נֵר תָּמִיד שידלוק בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. הוא לומד על בִגְדֵי הקֹדֶשׁ של הכהן הגדול לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: את הבגדים עושים חכמי הלב. שמלאו רוח חכמה.

   במרכז בגדי הקדש לתפארת, חושן המשפט, לזיכרון, שבו משובצים שתים עשר אבנים יקרות כמספר שבטי ישראל. אל חושן המשפט יינתנו "האורים והתומים" וכך ישא אהרון את מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד: אלו הם המצוות לחיים מוסריים.

   לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: מבקש משורר תהילים. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי: (יד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:

  לאלוהים חשוב הלב שלנו יותר מאשר יותר הזבחים, טוען ישעיהו (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה:

   וכך גם מצווה אלוהים את משה. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: אלוהים הוא הלב של עם ישראל. הביטוי "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ:" הופך להיות לציווי על חיים מוסריים. אלוהים הוא הוא החיים המוסריים אליהם אנו מתגעגעים ומתפללים.

   למחפשים לשוב מעבדות הגלות לדרך החירות שהיא הדרך המוסרית, מציע יחזקאל שני תהליכים מקבילים. חסדו של הקדוש ברוך הוא והאחריות האישית.

א. חסדו של האלוהים יבוא לידי ביטוי ב' "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: (כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: (כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: כלומר התורה המוסרית קיימת.

ב. האחריות האישית מתבטאת ב' וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה: וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת...הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ: האפשרות ניתנת לכל אחד לבחור חיות על פי תורה מוסרית זו.

   גם למרגלות הר סיני חולפים הימים. אבל לבני ישראל אין עדיין לב חדש ורוח חדשה. בנפשם הם עדיין עבדים. הם ממתינים לתורת חיים כלשהי שתגאל אותם מעבדותם. בעודם ממתינים למשה שאמור להביא את התורה המיוחלת, הם נכשלים נופלים. עוד רגע יעבדו את עגל הזהב. בימינו, אנחנו אחרי מעשה העגל. לב חדש ורוח חדשה כבר קיבלנו לפני אלפיים שנה והספקנו לאבד אותם מספר פעמים. האפשרות שלנו לחיים מוסריים עדיין קיימת. החסד האלוהי ממתין לנו ולאחריות האישית שלנו.

שבוע טוב ושמח

יששכר