הי יוסי וכל המטפלים ביננו.

עולה כאן נושא הפרשנות ככלי מרכזי בטיפול נפשי.

פרשנות טכסט וכמובן פרשנות האדם והארוע.

העקרונות על פיהם אנו מפרשים את האחר הכותב או המדבר או המתנהג? דומים? שונים?

בכל מקרה הם מעידים הרבה על עצמנו. כמה הם באמת מעידים על האחר? איך מפרידים ביני לבין האחר?

מספרים על רבי זושא שהיה איש רגשי מאד ומזהה חטאים אצל האחר. כשהיה עומד מול חוטא, היא רץ לחדר, סוגר את הדלת, צועק ומורט שערותיו ושואל בחרדה רבה: איפה טעיתי? איפא טעיתי?

האחר מהווה מראה שלי. ואנחנו זה מול זה לומדים על עצמנו גם באמצעות האחר. וכך גם מטפל מטופל.

כל מושג ההעברה הנגדית מקבל כאן הרחבה והעמקה.

מוזמנים מטפלים לשתף אותנו בחוויות, מראי מקום ומחשבות.

ראו גם חומרים בדפית "זוגיות" בתיקיה "טיפול פסיכולוגי יהודי" בהקשר של התפתחות בני הזוג כל אחד באמצעות האחר.

יששכר