ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא
ביום שרבי אמור היה למות הכריזו על צום.
ובעו רחמי והתפללו ואמרי: "כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב.
ואמרו שכל מי שיאמר שרבי מת ידקר בחרב!
סליקא אמתיה דרבי לאיגרא
המשרתת של רבי עלתה על הגג ואמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי. יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים."
כיון דחזאי כמה זימני דעייל ומנח להו וקמצטער.
כשהיא ראתה כמה פעמים הוא נכנס לבית הכסא וחלץ תפילין וחולץ את התפילין ומניח שוב וסובל מאוד אמרה: "יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים."
ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי
החכמים לא הפסיקו את תפילתם וזה כנראה הפריע לנשמה לעלות ברגעיו האחרונים של רבי.
שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא
היא לקחה כד וזרקה אותו מהגג למטה.
אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.
החכמים הנדהמים הפסיקו את תפילתם, בגלל הרעש נפסקה התפילה לרגע והנשמה נפטרה מן הגוף ורבי נפטר.
החכמים אמרו לבר-קפרא זיל עיין אזל אשכחיה דנח נפשיה
אמרו הרבנים לבר קפרא לך והסתכל. הוא הלך ומצא שרבי נפטר.
קרעיה ללבושיה
הוא קרע את בגדיו פתח את הדלת ואמר: אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש: נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש!"
אמרו ליה נח נפשיה. אמר להו אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא
שאלו אותו אם רבי נפטר? הוא אמר להם, אתם אמרתם ולא אני.
שבוע טוב
יששכר
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
יששכר עשת