פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת שמות שמות א- ו' א' 

אסקייפיזם או הרועה את הנולד?

הימים ימים קשים לישראל.

   (שמות ב) (כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: בני ישראל זועקים את זעקתם (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: השער לשמים נפתח, הזעקה נשמעה.

באווירה זו, משה שנימלט על נפשו (אסקייפיזם).

  רועה את צאן יתרו אחר במדבר. אווירה שקטה ורגועה. חלילים, פעיית הצאן, מרבצי מרעה, טלאים מפזזים, חלב מתוק. (שמות ג) (א) וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה:  ספר הזוהר**** מזכיר לנו שהשושנה היא בין חוחים*, הרועה בשושנים** אף על פי שהקוצים סביב להם. כלומר האיומים קיימים. הם לא נעלמים. ספר הזוהר מייחס למשה תכונה של יכולת לרעות בשושנים על אף הקוצים. השושן אדום והלחות שלו לבנה. כך גם אלוהים מנהיג בדין וברחמים. חטאים יכולים כשלג להלבין או להאדים כתולע***. מנהיג ראוי, הורה משמעותי, מטפל, מורה מדריך, יכול להיות רועה שכזה.

והנה רגע האמת מגיע.

   (ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: (ג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה: זהו. מרגע זה והלאה, משה יהיה רועה לעם ישראל ולא רק רועה צאן. הוא יהיה הרועה בשושנים. הוא ינהיג את עם ישראל דרך הקוצים ודרך החטאים.

   ****בספר הזוהר מספרים על רבי אבא שהיה הולך בדרך והיה עמו רבי יצחק. בעוד שהיו הולכים, פגש באילו ורדים, לקח אחד רבי אבא בידיו והיה הולך. פגש בהם רבי יוסי, אמר: ודאי השכינה כאן, ואני ראיתי בידיו של רבי אבא, ללמוד חכמה גדולה, שהרי ידעתי שרבי אבא לא לקח זה אלא להראות חכמה. (כלומר הוא לא היה קוטף סתם כי הרי הפרחים מוגנים. הוא קטף אחד כדי להפיץ חכמה באמצעותו.) אמר רבי אבא, שב בני שב. ישבו. הריח רבי אבא באותו ורד. אמר, ודאי  אין העולם מתקיים אלא על הריח, שהרי אנו רואים שאין הנפש מתקיימת אלא על הריח ועל כן הדס (כדי לברך בורא בסמי עצים) במוצאי שבת.

   ריח הורד יש בו מן החטא ומן היכולת כשלג להלבין. ברגעי קוצים וברגעי שושנים אנו נקראים לנווט את חיינו ואת החיים של אלו שאנו מנהיגים אותם: מטופלים, תלמידים, ילדים, עובדים. (טז) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: עד מתי? (יז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים...(שיר השירים ב)

שבוע טוב

יששכר

---------------------------

*שיר השירים ב (ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים

**שיר השירים ו' (ג) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:

***ישעיה א'  (יח)...אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.

****זוהר על פרשת שמות: ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו כהן מדין. רבי שמעון פתח: דודי לי ואני לו הרועה בשושנים... הרועה בשושנים הוא הרועה בשושנים, אף על פי שהקוצים סביב להם, ואין אחד יכול לרעות בשושנים כמותו. דבר אחר, הרועה בשושנים, מה שושן זה הוא אדום ומימיו לבנים, כך הקדוש ברוך הוא מנהיג  את עולמו ממידת הדין למידת הרחמים. וכתוב אם יהיו חטאתכם כשנים כשלג ילבינו.

   רבי אבא היה הולך בדרך והיה עמו רבי יצחק. בעוד שהיו הולכים, פגש באילו ורדים, לקח אחד רבי אבא בידיו והיה הולך. פגש בהם רבי יוסי, אמר: ודאי השכינה כאן, ואני ראיתי בידיו של רבי אבא, ללמוד חכמה גדולה, שהרי ידעתי שרבי אבא לא לקח זה אלא להראות חכמה. אמר רבי אבא, שב בני שב. ישבו. הריח רבי אבא באותו ורד. אמר, ודאי  אין העולם מתקיים אלא על הריח, שהרי אנו רואים שאין הנפש מתקיימת אלא על הריח ועל כן הדס במוצאי שבת.