שלום לכולם,
האמת, אין לי הסבר טוב להיעדרות הארוכה שלי מהפורום ( חוץ מזה שאני לא ממש מצליח לנשום עם כל העומס ,ושעכשיו חזרתי מ25 יום מילואים שאין לי שמץ של מושג איך אני משלים אותם !! ... ).
אבל מעבר לזה , נדמה לי שמתחילת השנה, אני עובר תהליך שעדיין אינני מבין אותו לגמרי. נדמה לי שבן הישיבה שבי הולך לאט לאט ומפנה את מקומו לפסיכולוג שבי. לא כל כך ברור לי למה בתחושה שלי הם לא יושבים טוב ביחד. כאילו חשוב לי בשלב זה של חיי להעסק בראש ובראשונה בלהיות פסיכולוג טוב, וקצת פחות בוער בי הצורך לשלב את המרכיבים היהודיים והפסיכולוגיים שבי.
אני מוצא את עצמי מתלבט ומתחבט האם כדאי לבחור בחיבור שבין עולם הנפש בחסידות והפסיכולוגיה כנושא לתזה. אם עד עכשיו בער בי מאוד הנושא, והיה לי מאוד ברור שזה כמעט יעוד שלי, היום משהו מהגחלת הבוערת הזו התעמעם. הייתי שמח לשמוע את דעתכם, ולקבל מכם חיזוק לעניין.
אגב, שאלה לי אל הפסיכולוגים שביננו : מחר אני אמור להביא אוכל לישיבת צוות. מה אוכלים פסיכולוגים ?? |