ראש חודש טבת

חודש טבת המתגנב תוך כדי חג החנוכה וראש השנה האזרחית, הוא חודש של גשם, שלג, קור, הצפות ובוץ.

הימים קצרים מאד, עצים ושיחים ערומים בשלכת מרעידה. איך לא קר להם?

אורחינו הזעירים הנחליאלי והזרזיר מקפצים. למטה זוחלים על מדרכות חלזונות איטיים.

גבעות הכלניות והרקפות הן אתרי טיול חביבים.

גם יום הקדיש הכללי ביום עשרה בטבת נקבע עוד בתקופת המקרא כיום צום. זהו תאריך המציין את תחילת המצור על ירושלים ואת ראשית התהליך שהביא לחורבן ירושלים ובית המקדש בידי נבוכדנאצר מלך בבל.

יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע. ביום זה נוהגים להדליק נרות נשמה, לומר קדיש ותפילה לעילוי נשמות הנספים.

יום זה נמנה עם ימי הצום אשר בעתיד יהפכו לששון ולשמחה כדברי הנביא זכריה : "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת ושלום אהבו". (זכריה ח').

מתוך  השיר אדם לאדם של תלמה אליגון רוז: ידעה הארץ גם דמעות, ידעה היא חרב היתה לטרף, נשמעה בה קול דממה דקה. גלמוד העץ עלי גבעות, רק עז גונחת בו מנגחת ורוח חורף מבכה.

חודש טוב

יששכר