שלום יששכר.

אני בטוח שאתה לא זקוק להגנתי. אני כותב את השורות הבאות בגלל הרצון והצורך שלי להיות אתך.

כתבת בעצמך יותר מפעם אחת ואני בטוח שאכן כך הוא וקשה לך להיות בעמדת השוטר והמוחק. גם אני מבקש את מחילתך. אני יודע שהפורום הזה הוא יציר כפיך ואני יודע שהיה לי חלק בלחצים עליך. אני רוצה לשתף אותך ואת שאר החברים היקרים בתחושה שלא חוסר יכולת לספוג את שנאמר עלי אישית גרם לי להתעקש ולפנות אליך יותר מפעם אחת בדרישה לעשות סדר בפורום. אישית יכולתי אולי לספוג אבל אני בטוח שזה לא נכון לעשות כן. אנחנו מרשים לעצמנו חשיפה בפורום. הרבה פעמים אנחנו מבטאים את דעתנו גם כשברור לנו שהיא לא אהודה. תחושת החברות בפורום היא המצע שבלעדיו, אם נרצה ואם לא נרצה, הפורום ידעך. התחושה שכאן מקשיבים לנו באהבה ומתייחסים לעמדותנו ולרגשותנו היא הסיבה והמניע לכתוב כאן ובלעדי זה אין טעם. אני חושב שיכולת ההכלה שלנו צריכה להיות לצדינו בעומדינו מול קושי וכאב ולא בעומדינו מול פרובוקציות. אני מאמין שהדבר הזה נכון לא רק בפורום אלא אפילו במסגרת טיפולית אינטימית. גם מול מטופל פרובוקטור צריך בסופו של דבר, ואפילו מתוך ראיית טובתו, להתנער ולהתנגד.

קראתי את הערתה של מאשה שאנחנו או חלק מאתנו פגיעים מדי. חזקים עלי דבריך שלך. הזכות להיפגע היא של הנפגע. אני לא בטוח שיש דבר כזה פגיע מדי. מי שחווה עצמו נפגע רשאי לבטא זאת ורשאי לצפות מסביבתו להתחשב בזה.

לא הייתה לך ברירה. גם אי עשייה היא עשייה. ההתערבות שלך היא חוויה קשה אבל גם לפני ההתערבות שלך הפורום לא היה מה שהכרנו בשנה האחרונה. הפורום שלך שגם אני וחברים אחרים ראינו בו מקום להיפתח ולהתבטא הפך זירה לפגיעות מכוונות ואלמלא התערבת היו אלה משתלטים על הכל.

ולמען האמת, כתבתי את הדברים האלה בעיקר כדי לומר לך משהו אישי. להיות אתך ברגע של מכה מאד מאד מכוערת בך אישית. אני חושב שלפרסם בפורום מכתב שכתבת בדואר אישי זו גסות רוח מכוערת ופגיעה פורצת גבולות. אתה בחרת לומר ליואלה דברים באופן אישי והחוצפה המכוערת שלה לפרסם בפומבי מחזקת מאד את התחושה שלא סתם התעקשנו בעניינה.

אתך בכאבך. אני מנסה לדמיין כמה זה כואב לראות מכתב אישי מקבל פרסום בפורום. ואתה רואה? לא רק את מלחמתך אתה לוחם. ביחד עם המכתב שלך פורסמו שם מכתבים אישיים נוספים. זהו בדיוק המקום שבו אסור לזלזל ואסור לחפש את הטוב שבילד. כשאתה מוותר על כאבך אתה מאפשר את הכאב הבא שאולי יפגע באחרים ועל זה אינך בן חורין למחול.

אני יודע שאתה גדול וחזק ולא זקוק לי ובכל זאת אני רוצה להחזיק לך אצבעות.

צביקה.