לכולם שלום

יש אשר יביא אדם על עצמו אשמה נוראה.

ויש שירגיש רגשות אשמה אבל אשמה אין.

יש אשר יעמוד אדם בנסיון גדול שאין בו אשמה אבל עדיין רגעים קשים ואיומים אלו.

האמונה היהודית רואה ברגעים הללו רגעי העמדה בנסיון? לא מובנים, לא ברורים מאיימים. עליהם נאמר  בסידור התפילה וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְאַל תַּשְׁלֶט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

וכאשר אנו חוטאים או שעלינו לעמוד בנסיון.

ברגע זה אני קורא שוב ושוב את דבריו הקשים שפותחים פתח לתקווה של מרטין בובר.

אשמה ורגשות אשמה. מתוך "פני אדם" מרדכי מרטין בובר.

   "אפשרות של תהליך ריפוי אמיתי... הרי זה הרגע האפשרי כשהאישיות המתעוררת והמתאוששת כל צרכה, מתנשאת ועולה מתוך יסורי שקיעות המצפון, אל רומו, ומתגברת בכוח עצמה על החומר שהגיע לה מידו."

   "כי במצפונו של האדם הוטבעה יכולתו להתנשא."

   "האדם מנסה להאיר מעמקיה של אשמה, שאמנם הכיר אותה בתורת אשמה, אבל עדיין לא הכיר מהותה ומשמעותה בשביל חייו."

   "במהלך חיי נפגשתי בכמה אנשים, שסיפרו לי כיצד הם, לאחר שאשמו ופעלו מתוך המצפון הרם, חשו עצמם חוזרים בתשובה ונפעמים על ידי כוח עליון ונצמחו לתוך עמדת ישות שראוי לקרוא לה לידה מחדש."

   "הכפרה פירושה כאן בראש וראשונה, שאני הולך ובא לקראת האדם, שאשמתי כלפיו, באור ההארה העצמית שלי, כל שעדיין אני יכול להגיע עדיו עלי אדמות."

   "הווידוי הוא דו שיח עם הרשות המוחלטת האלוהית העונה מתוך חביון סודה בדרך סוד."

   לוחות הברית של "עשה" ו"לא תעשה", שעל פיהם אדם זה גדל וחי את חייו, קובעים קונצפציות בלבד השולטות בממלכת המצפון, אבל לא את תוקפו עצמו, שזה מיוסד באותו הריחוק ואותה ההבדלה שהם תכונות ראשיות של מין האדם."

   "כשהתרפויט מבחין באשמה ישותית של הפאציינט שלו, אין הוא יכול... להראות לו את הדרך אל העולם, שהרי הלה חייב לחפשה ולמצאה בדרכו האישית שלו. הרופא רשאי להנחותו רק עד לאותו המקום שממנו מסוגלת עינו להבחין בדרך האישית שלו..."

מן השמים ננוחם.

יששכר