| תוכן: | חברים יקרים.
גם אני רוצה להרים את הכפפה של יששכר.
במה אני יהודי?
בעיקר בקולות. בקולות שמדברים אלי מעודי ועד היום. בקולות התפילה. במנגינות. בתחושת הבית של בית הכנסת. בשייכות. בתחושה אתה כמעט הגעתי לעולם. בתחושה שזהו מקומי הבטוח. ברצון להיות שם ובידיעה שאין לי משהו אחר להשתייך אליו ולהיות חלק כל כך ממשי ממנו.
אני יהודי בלוח השנה שלי. בחגים סביבם מתנהלת השנה כלה. בקיץ בידיעה שראש השנה בפתח ובחורף בידיעה שפסח מתקרב. בטעם המצה של פסח בעוגת הגבינה של שבועות באזני המן של פורים ובתפוח בדבש של ראש השנה. בתקיעת השופר ברגעים המיוחדים של יום הדין ובקריאת המגילה בפורים. בריח האתרוג בחג הסוכות ובמראה הכלים המיוחדים בימי הפסח האביביים.
הצד השווה לכל אלה? החושים והתחושות. מה שנקלט באופן בלתי אמצעי ומה שהלב מכיר יודע דבק ולא רוצה להיפרד.
וברבות השנים הייתי ליהודי גם בכאב. את החלק הזה של יהדותי לא הכרתי שנים רבות. החלק הזה הוא חברי הקרוב בשנים האחרונות. היהדות שלי השתנתה. אולי אפילו לא במעט. משהו אבד לי ודבר אחר קבלתי. אבדה לי תחושת הביטחון. השכנוע העמוק שאני אוחז באיזה אמת שמימית ואבסולוטית שכל מי שעיניו בראשו ופגש בה פעם אחת לא יוכל להתעלם ממנה. התחושה הזאת אבדה לי. איפה שהוא במהלך השנים קלטתי שזו האמת שלי. קלטתי שעל האמת הזאת אני מוכן להלחם כי היא חלק ממני. כי אני מתקשה מאד לשרוד בעולם בלעדיה. כי אני צריך את עוגן ההצלה הזה. אני צריך את תחושת הביטחון. אני צריך את הידיעה שיש משמעות לחיי ומעשי ויש שכר לפועלי. לי קשה לוותר על ההבטחות אליהן נולדתי ועל העולם הבא עליו גדלתי. באיזה שהוא שלב הבנתי שגם לו היה ספק בלבי הייתי מתקשה מאד לתת לו מקום בהכרתי.
ועם הביטחון שאבד לי רכשתי לי אמונה חדשה. אחרת. פחות מבטיחה אבל הרבה יותר אנושית ומאפשרת. אמונה שמתקיימת עם הידיעה שגם אם יהדותי עוסקת באמת האלוהית המוחלטת, אני, בשר ודם שעוסק בה, לי אין חלק במוחלט הזה. יהדותי שלי מבטאת את תחושותי ולפעמים את הפחד לוותר על תחושותי אבל היא איננה שמימית. יהדותי שלי היא אני.
בשפתי שלי, יודע האלוהים שבי היה למאמין. נעשיתי מודע לחלק שלי באמונה. נעשיתי מודע לכך שאמונתי ניזונה מעולמי הראשוני, מהקולות והמראות עליהם גדלתי ומהצורך הכמעט ילדי להישאר ולהיצמד אליהם.
וגם למדתי. בדרך חווייתית קשה. עם הרבה אכזבות ועם חלום שנשבר. למדתי את ההבדל בין אמונה לידיעה. למדתי שאני מאמין איננו אני יודע. בשביל זה נאלצתי לוותר על נקודת המשען הרגשית שלי. אבל בזה קבלתי גם יכולת לאמונה חדשה. לאמונה שמתקיימת למרות המודעות לכך שזו איננה ידיעה. חיי אמונה שמתקיימים גם בלי הידיעה הוודאית הבטוחה.
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
צביקה מאירי
יהדותי
שלח דואר ליששכר עשת
הודעות נוספות בפורום
יואלה, אין מה להיבהל. [ל"ת]