אובדן התמימות

מאיש צדיק תמים לאיש האדמה.

   נח היה איש צדיק תמים. מהלכי חייו היו מלווים בדעת אלהים. בראשית ו (ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:

   הוא שורד את המבול, את האסון הקולוסאלי שהשמיד כל נפש חיה. אירוע מחריד. אלוהים זוכר את נוח, הוא מעביר רוח אחרת על הארץ, הסערה שוכחת. הכל נרגע. אבל הגוויות, צחנת המוות, הסיוטים! בראשית ח' (א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: יש לנח הבטחה, הקשת בענן. חיציה אינם מכוונים כלפי הארץ אלא לשמים. כלומר אם יהיו עננים חיצי האדם יהיו מכוונים כלפי אלוהים בתחינה וזעקה. אלוהים יזכור את בריתו. ספר בראשית פרק ט (יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: (יד) וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: (טו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר:

   אבל נח כבר אינו איש צדיק תמים. הוא מפוקח, העולם אכזר.  הוא כבר רק איש האדמה. הוא נוטע כרם. בראשית פרק ט (כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: מדי פעם עליו לברוח מהסיוטים התוקפים אותו מהמבול שהיה עד לו.

   מי שמזהה את מצבו הנפשי של נח הוא דווקא חם (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: הוא מספר לשני אחיו חם ויפת. והם אינם רוצים לשמוע ולראות.  (כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:

   נוח מבין שבנו הקטן זיהה את מצבו הנפשי, את חוסר אמונתו, את סיוטיו, את חששותיו מהבאות. (כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: חם מבוהל ממה שיקרה אותם אחרי שהוא יודע את ספקותיו של אביו. הוא יהיה עבד של סיוטי אביו. (כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

   שם ויפת יזכו להיות מבורכים, משוחררים מספקות. אבל חם תמיד יזכיר להם. זו חשיבותו. זו תרומתו לעולם, זה תפקידו למנוע מאיתנו שלא נחטא בחטא הגאווה שם ויפת ידעו שיש ספקות, שיש שאלות. אמנם חם נפגע והיה לעבד ידיעת האמת על כיעורו של העולם. מצוותם של שם ויפת לכבד את חם, להוקיר את תפקידו וחשיבותו בעולמנו. (כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: כנען, הוא בנו של חם.

שבת שלום

יששכר