פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת שלח  במדבר פרק י"ג- פרק ט"ו.

אלוהים מצווה על משה לשלוח אנשים לתור את ארץ כנען. מכל שבט נבחר נציג אחד. התרים מביאים אשכול ענבים אחד אותו הם נושאים במוט בשניים. בכל משפחה, קבוצה, עם, אמורה להיות הסכמה רחבה על הצעד המשמעותי הבא. הסמכה מתוך אמונה בניצוץ האלוהי שיש בכל אחד מאיתנו.  

*התרים מוציאים את דיבת הארץ מול כל בני ישראל. הארץ זבת חלב ודבש, אך  מסוכנת ולכן אין לעלות אליה. כלב בן יפונה חולק עליהם ואומר לעלות. ברגעי הפחד והאימה, המאמינים והלא מאמינים אמורים להתאחד. וכמו בימינו, גם אז נוצר קרע בעם. לא האמינו באמת אלוהית  שיש בכל אמירה, גם אם היא קשה. העונש? המשך נדודים.

*בני ישראל בוכים אל משה שהעלה אותם מארץ מצריים לעלות לארץ ולפול בחרב. יהושע בן נון, כלב בן יפונה, משה ואהרון משיבים, כי הארץ טובה היא מאד מאד. הם מתחננים שלא למרוד בה', כי ה' עמם. תגובת העם, כמעט  רוגמים אותם באבנים. ברגעי האימה, קול ההיגיון לפעמים רק מגביר את הזעם. השפה שלא דוברה שם הייתה האמפטיה. שפת החיבור לטוב שיש בנו מחסדו של בורא עולם.  

*אלוהים נואש מהעם ומתכוון להכותם ולעשות מזרע משה גוי גדול ועצום. משה מתנגד. אינו מקבל את האפשרות שהגויים יאמרו כי אלוהים הוציא את בני ישראל ממצריים להמיתם ושאין בכוחו לקיים את הבטחתו. הוא פונה לחסדו של אלוהים ומבקש שיסלח לעם. אלוהים סולח, אך  מעניש את העם בארבעים שנות נדודים במדבר, עד שהדור שיצא ממצריים ימות. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה יכנסו לארץ המובטחת בתום ארבעים שנה. יש חטאים שהעונש עליהם כבד מאד, עד כדי כך שרק הדור הבא יזכה לכפרה. התקווה כאן היא שאכן ברור שיהיה הדור הבא!

*משה מבשר בשורה איומה זו לעם. העם מתחרטים ומחליטים לעלות לארץ ישראל. אך מאוחר מדי! אלוהים לא עמם. הם ניגפים בקרבות הראשונים ומוותרים. הרגע הנורא שבו אנו מגלים שאיחרנו את המועד ואין עוד מה לעשות. לא עמדנו בנסיון, נענשנו. מרגע זה גם נפתחת תקווה חדשה ושונה.

*ברגעים הקשים הללו, אלוהים מצווה את בני ישראל מצוות הקשורות לארץ. החוקה היא אחת לעם לאזרח ולגר: בעניין הקרבת קרבנות למטרות השונות, בעניין  

הרמת תרומה לה' כאשר אוכלים לחם - זו מצוות הפרשת החלה-, בעניין שגגה וכפרה ובעניין עונש המוות על גידוף שם השם. חוקי "כי תבואו אל הארץ..." אינם לעג לרש, הם מצביעים על הכיוון, המטרה והתקווה שלא הכל אבוד.

*מסופר על איש מקושש עצים בשבת. שנמצא על ידי בני ישראל. אלוהים מצווה לרגום אותו באבנים עד למותו. האם יש עבירות המצדיקות עונש מוות? אלו הן?

*בני ישראל מצווים על מצווות ציצית כאות ודרך לזכור את כל המצוות.

הציצית היא הסמל החומרי המזכיר את החיבור בין החומר לרוח.

מאוחר מדי.

בני ישראל נענשים עונש כבד על שמהססים לעלות לארץ ישראל. מיד למחרת הם מתחרטים ומנסים לעלות לארץ. אך אלוהים לא עמם והם מובסים בקרבות. כאשר אתם טועים טעות מרה והנזק כבר נעשה, תאונת דרכים, באשמתכם, הפסדתם כסף. נכשלתם בבחינה, כי לא למדתם. רגע אחרי הפגיעה, ההפסד, הכישלון. לפעמים יש דחף לעשות תיקון מידי. לנהוג מיד, להשקיע מיד שוב כסף, לגשת מיד לעוד בחינה. והיה אם תמתינו, שוחחו על ערך וחסד העונש, מה תעשו אחר כך?   

במדבר י"ד (לט) וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד: (מ) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ: (מא) וַיֹּאמֶר משֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח: (מב) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:

                             שבת שלום                             

                                                                                                יששכר עשת.