שלום מאשה,

אני פותח עץ חדש כי בהוא לא רואים את היער.

השאלה היא עקרונית ומאוד חשובה: האם ייתכן שפוסקי הלכות במהלך הדורות טעו ואפילו עשו טעויות גדולות? 

אם אכן כן, אזי יש לכך השלכות עצומות לא רק עלינו אלא על כל היהדות כולה.

והשאלה הזו נובעת ממה שאת מאשה כתבת - שהם לפעמים טעו בעניין זה או אחר... ואם בעניין זה או אחר טעו, מן הסתם עלולים לטעות גם בענייני פסקים והלכות.

כי לפי גישתך הם בשר ודם כמונו ומי שהוא בשר ודם עלול לטעות מידי פעם בכל תחום ושטח. אך נדמה לי שלא זאת עמדת היהדות כלפי גדולי רבניה. אלא היא רואה אותם כקדושים המונחים על ידי רוח הקודש (לכל הפחות) ובמבנה היררכי היורד במורד הדורות עד ימינו (ראשונים כמלאכים...).

ואז איך טעו כל כך בגדול בעניין החולי הנפשי?