בעיניי היהדות היא דבר נפלא. אמנם איני מקבל אותה כמקשה אחת ואיני שומר את פולחנה, אך בכל זאת אני נהנה מאוד להיחשף לשאלות, לדעות, לגישות ולתשובות שנובעים מתוכה כמעיין המתגבר. מוצא אני ביהדות המון חכמה עמוקה ואינסוף טוב וחסד.

אך דווקא מפאת יחסי החיובי כ"כ יש איזשהו נושא הנכלל בה שמאוד מכאיב לי. כן, ממש פוגע בי אישית, מביא אותי להתמרמרות וכעס. ומתוך ההשפלה שהוא משפיל את עלובי החיים שגורלם המר להם הוא אפילו מביא אותי לידי תיעוב כלפי מי שמחזיקים בו בזמננו אנו - תחילת המאה ה-21.

העניין הוא ביחסה של היהדות אל מחלת הנפש (כפי שאני נחשפתי אליו, תקנו אותי אם אני טועה). עוד בפירוש רש"י לתורה, מתקבל הרושם ש האםהיהדות מתייחסת למחלת נפש כאל "דיבוק" שנכנס באדם או כאל "שדים" שהשתלטו על נשמתו רחמנא לצלן.

מה דעתכם?