| מאת: | תומר | תאריך: | 15/10/2005 19:01 |
נושא: |
חכמי הלב | | תוכן: | למה האומנות עושה את האדם משוגע? מוציאה את האי שפיות מליבו? האם זוהי אי שפיות?
האם אפשר להתמודד עימה? אם כן, איך?
לפני כשנה וחצי התחלתי לצייר, הוקסמתי מהתחום וכל ציור שהייתי מתחיל היה שואב אותי לעולמות אחרים. אחרי כל ציור הייתי מרחף באויר במשך כמה ימים. אחרי כמה חודשים של ציור אינטנסיבי הרגשתי שהציור מתחיל להוציא ממני תכונות לא טובות, הציור כבר לא העלה אותי למעלה אלה רק משך אותי יותר ויותר מטה אל אזורים בנשמתי שלא אהבתי. באותה תקופה החלטתי להוריד את המכחול ולוותר על הציור, הכל חזר לסורו עד שנתקפתי דחף להחזיק את המכחול שוב יומיים לפני יום כיפור, וזה מה שגיליתי:
אחרי שאני מצייר אני מרגיש מעולה ומרומם בנפשי, אני מתחיל לשים לב הרבה יותר לפרטים קטנים אם זה במראה חיצוני של דברים ואם זה בהתנהגויות של אנשים שמסביבי, תשומת הלב נמשכת מצד אחד למקומות שניראים טוב ומצד שני למקומות שלא נראים מי יודע מה אם זה בנפשו של האדם שמולי ואם זה באובייקטים חיצוניים.
הבעיה מתחילה שאני נותן תשומת לב יתרה להתנהגויות של אנשים אחרים ואז הדברים שהם לא עושים נכון (לא אמיתיים, ישרים, נאמנים לעצמם ולסביבה) מפריעים לי מאוד (אולי אני רואה אצלם השתקפות של דברים בהם אני לא בסדר) כל זה יוצר מאין גאווה שבה אני חושב שכולם טועים ומבקר כל הזמן את התנהגות הסביבה שלי מבלי לשים לב לאיך אני מתנהג.
אז האומנות מוציאה אצלי תכונות לא טובות(ביקורתיות וגבהות לב) שקיימות אצלי בבסיס אבל מעלוץ את ראשן רק מידי פעם ואחרי שאני מצייר התכונות מוקצנות ואני נשאב למטה לתחתית התאווה.
אז אני לא מאמין שזוהי אי שפיות אלה פשוט חוסר יכולת נפשית להתמודד עם מה שיוצא החוצה, חוסר בגרות נפשית להכיל ולהתמודד עם הליכלוך העמוק ביותר שלי.
לפני יום כיפור הרגשתי שאני חייב לצייר, אז ציירתי. יצאתי מאושר ושוב התחילה הביקורתיות, עד ששמתי לב לראשונה לאיך אני מתחיל להגיב למי שמסביבי (בביקורתיות וגבהות לב) אז החלטתי פשוט להעלים עין ממה שאני רואה, ניסיתי לא להתייחס ובמיוחד לא לומר מילה ,ברוב המקרים כאשר שמתי לב למה שקורה מבפנים הצלחתי לא להגיב.
יומיים אחרי זה ביום כיפור שמתי לב איך אני מסוגל לשים לב לפרטים הקטנים שמתחוללים אצלי, מחשבות לא טובות, כוונות לא טובות או אפילו לא נכונות, הצלחתי לעצור אותם לבחון אותם ולהבין מה עומד מאחוריהם וכל התהליך הזה עזר לי להתגבר על מה שיוצא לי מהפה ומתחולל אצלי מבפנים. השאלה עכשיו האם זה היה יום כיפור או שזוהי הדרך להתמודד עם האומנות ואי השפיות, לקחת את היכולת לראות את הפרטים הקטנים ולכוון אותה אלי. לבחון את עצמי, להבין ולחפש דרכים לשיפור.
אי ההתמודדות עם מה שעולה מהעיסוק באומנות מוכר לי גם מאנשים אחרים במשפחתי הקרובה והרחוקה וזה מתחבר לי גם עם התימהונות שבדרך כלל מאפיינת אנשי אומנות ואותה אני יכול להבין.
הייתי שמח לשמוע רעיונות, אם יש...
אשמח לשמוע את ההתייחסות של המקורות היהודיים לאומנות ואולי דרך זה להבין קצת יותר את מה שמתחולל בנפשו של מי שמתעסק באומנות
שבוע טוב,
תומר |
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
ביקורתיות
שלח דואר לניצן ר
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום
תודה רבה על התגובה וחג שמח גם לך [ל"ת]