פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

אריאל

תאריך:

14/10/2005 11:09

נושא:

זהירות - התמכרות !

תוכן:

שלום לכולם,
ערב יום הכיפורים. אני יושב עם פיתקה קטנה של חשבון נפש שהכנתי. יושב עם עצמי ומהרהר. לפתע נופלת מתוך המחזור פיתקה נוספת, מהשנה הקודמת. אני מעיין בה ולפתע מתבלבל, מה של שנה זו ומה של קודמתה ? הן כל כך דומות זו לזו. הציפיה והדריכות לקראת יום הכיפורים נמהלת בתיסכול, הרשימה נשארה אותה רשימה .
למה אינני מצליח לשנות ? אם עשיתי את חשבון הנפש , אם הצלחתי והגעתי להכרה שמעשים כאלו ואחרים פוגעים בי, פוגעים באחרים או פוגעים בקשר ביני לבין הקב"ה (הכרת החטא). אם התוודתי וקיבלתי על עצמי (קבלה לעתיד) . למה אינני מצליח לעמוד ולשנות. נעשו נסיונות לא פעם, אך אף לא אחד מהם צלח את השנה עד ליום הכיפורים הבא.
חודרת בי ההכרה... אני מכור !!
אני מכור לחטאים שלי. אולי צריך לטפל בחטא כבהתמכרות ולהתייחס למספר נקודות :
1. ההתמכרות ממלאת איזהשהוא צורך. הצורך הוא בשורשו חיובי וטוב, זוהי ניצוץ הטוב שיש במעשה ההתמכרות הרע. יש צורך לזהות את הצורך ולתת לו את מענה חיובי במקום אותה התנהגות שלילית. אי אפשר פשוט להפסיק התנהגות , ללא מציאת חלופות . במקום "מנגנון ההגנה" הקלוקל , יש למצוא אחד "משוכלל וראוי".
2. המכור אינו משתנה , כיון שהוא חש שלא מגיע לו חיים טובים יותר . הוא מזהה את עצמו עם החטא (חטא=חוטא), ובתור שכזה הוא חש שעליו ללקות ולהענש. התבוססות בחטא וחוסר ההצלחה לתקן הינם סוג של הענשה עצמית.

אשמח לשמוע התיחסויות נוספות ואולי נגזרות מעשיות...