אני רוצה לחלוק פה, תהיה שיש לי שנראית לי קשורה לפורום זה.
במסגרת הלימודים שלי אני שומעת אנשים רבים מספרים סיפור תנכ"י מסויים. אני שמה לב שהמעבר לכל מני חלוקות שגרתיות קיימות המבחינות בין צורות סיפור שונות של אנשים שונים אפשר אולי להציע עוד אחת - מי שמרגיש חופשי ויצירתי מול הטקסט ומי שלא.
ובמה הדברים אמורים?
יש מי שמספר רק מה שסיפרו לו, ששמע מרבי, שקרא בספר, שזוכר במעורפל. קיבל בצורה x ופולט באותה צורה x. עם שאלות של מה בדיוק זוכרים, שזה כבר נושא אחר.
יש אנשים שנעמדים נכוכה מול הסיפור, מפשילים שרוולים, ומתמודדים עם הכילים שניתנו להם ועם חדשים שהם מפעילים. נכנס x יצא y.
למה זה נראה לי קשור לפה? כי זה מתחבר לי למה שיששכר מציע פה בפרשת השבוע. שהוא מציע להביא את פרשת השבוע להווה, לעכשיו. אם כי לרוב אין הצעת פרשנות שונה לטקסט, אלא יותר בכיוון של - איך הטקסט רלוונטי למציאותינו. מה מלמד אותנו?
אני רוצה פה לומר שיר הלל קטן גם לזה שאפשר מעבר לשימוש בכל הספרות העשירה של המדרשים והפרשנים שהגיעה עד היום (ויש הרבה שאבדו, נשרפו...) מחובתינו לעבוד את האדמה לבד. לא רק לצטט את רש"י, מדרש רבא ועוד, אלא להמשיך את דרכם ולצור דבר חדש מהטקסט. זה אכן יכול להשמע קצת חוצפני לאנשים מסויימים, אבל המטרה היא לא לזרוק את כל עושר המורשת אלא להמשיך ולהעשיר אותה. הרי מפחדים מירידת הדורות ככול שמתרחקים ממתן תורה מהר סיני, אבל הירידה יכולה לנבוע פשוט מאד מזה שכבר לא נוהגים לחדש באתו אומץ כמו פעם. ניוון משתלט.
אני נושאת מבט לחבורת האנשים בספר הזוהר ולומדת הרבה - הם יצרו חדש בכל שעל בו פנו. הם עשו זאת בריגוש, בשמחה, באהבה. הם יצרו דברים נפלאים !! הם הביטו בתורה אליה התייחסו כאל עלמה ביישנית, עטויית בגדים רבים, שאסור להפשיטה בגסות, להיפך צריך לשיר לה, להתקרב אט אט והיא מעצמה מתגלה, הם פיתו את התורה לגלות להם מצפונותיה. והיא אכן הואילה. והתוצאה אולי קצת לא נגישה בקלות, כי בארמית, אבל בהחלט מומלץ לנסות ללמוד או לחפש מסגרות שעושות כן. (יש לי גם המלצות ספציפיות לי שרוצה.)
וחיבור נוסף לפסיכולוגיה - אם תהיה פוריות וקשר של יצירתיות מול המקורות היהודיים יהיה אפשר לשאוב חוכמה ובינה וחסד ומלכות אותם המטפלים יוכלו לשפוע אחר כך על אלה שבאים אליהם בבקשת עזרה. ולמה לא - להזמין מטופל לבחון יחד סוגיה ספציפית במקרא בצורת חברותא?.
יעל |