ביום שני היתה לי הזכות להשתתף בתיקון ליל שבועות במרכז צימבליסטה באונ' ת"א.

הערב הזה נקרא "עילוי הרצון לתפילה".

נוצרה אצלי תחושת "בית כנסת", במובן של התכנסות שמעצימה את כוחו של היחיד ומקנה לו ביטחון.

תובנה:

התפילה האישית מתחילה ומסתיימת איתי ואצלי ביני לבין בוראי. התפילה המסורתית חיה וקיימת ומהדהדת שוב ושוב, בעבר בהווה ובעתיד, מפי ריבוא ריבואות יהודים לאורך הדורות, וחיבור הכוונה האישית לעוצמה שבתפילה המסורתית נחווה לי, במפתיע, כחיבור נכון, למרות אינדיבידואליזם כרוני בועט ומרדני.

תודה.