מאמר המציע להתייחס גם לכיבוד אב ואם בתהליך טיפולי שבו אנו מועדדים לא אחת ילדים להביע כעסים כלפי ההורים.

א. כתובת המאמר:

http://www.medethics.org.il/articles/Assia63-64.09.doc

ב. הצגת הבעיה

הרב אוריאל בנר

גדרי מצוות כיבוד הורים,
והשלכותיהם על טיפול פסיכולוגי

תוכן הענינים:

א.   הצגת הבעיה

ב.   גדרי כיבוד הורים ומוראם

ג.    שיטת הרמב"ם

ד.   דברי הגרי"ש אלישיב        

ה.   שיטת ערוך השולחן

ו.    גדר מקלה אביו ואמו

ז.    שיטת השולחן ערוך

ח.   הבהרת דברי בעל ספר חרדים

ט.   סיכום

א. הצגת הבעיה        

         בטיפול פסיכולוגי, בפרט אצל פסיכואנליטיקאים, חוזר המטפל עם המטופל לגיל הילדות, ומנתח יחסי הורים-ילדים והשפעתם על המטופל. הניתוח הפסיכולוגי מטפל גם בהשפעות שליליות של ההורים על הילד, ובאופן טבעי מתעוררות תחושות כעס כלפי ההורים; כדוגמא קיצונית נזכיר מקרה שקרה ובו ארע ניתוק בין המטופל לבין הוריו כתוצאה מטיפול כזה. מה יחס התורה לטיפול כזה, בהתחשב בכך שהוא אכן עשוי להועיל[1]?

         לשאלה זו ענה הרב שלמה אבינר[2] כך: "אין איסור הלכתי שתהיה תחושת כעס כלפי ההורים, ויש רק איסור לבטא זאת כלפיהם בצורה פוגעת, כגון להכלימם. לכן אם המטפל סובר שאפשרות לילד לבטא מילולית את כעסו כלפי הוריו בפני המטפל, היא היא שתרפא אותו, יש מקום לזה. ביחוד שעל פי רוב הכוונה להדרכת מעבר, וכאשר המטופל יחזור לשיווי המשקל הנפשי שלו גם הכעס יעלם לאיטו; אך בודאי שניתוק ילד מהוריו אסור על פי ההלכה, אא"כ נגיע למסקנה שניתוק זה נצרך באורח אובייקטיבי לרפואתו של הילד".

         הרב יצחק זילברשטיין התייחס לשאלה דומה ופסק אחרת[3]: "אסור בשום פנים להעלות את חלקם של ההורים למודעות הילד, כי יש בזה עוון ארור מקלה אביו ואמו, ואין להתרפאות באיסורים".

         מתוך עיון בשתי התשובות עולה הצורך להגדיר את מצוות כבוד הורים ומוראם, ואת גדרי "ארור מקלה אביו ואמו"[4], ומתוך כך יובנו אולי ההבדלים בין שני פסקי ההלכה האלו.