פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.
פרשת בהר בחוקותי ספר ויקרא פרקים כ"ה-סוף הספר
*אנו מצווים על שנת שמיטה בשנה השביעית, שבת שבתון היא לה'. היא השנה בה לא מעבדים את השדות. פעם בשבע שנים מוותרים על הכנסה מעיבוד אדמה במשך שנה.
*אנו מצווים על שנת היובל שבו קוראים דרור לעבדים, לשדות ולנכסים. הנכסים מוחזרים לבעליהם הראשונים נוצרת הזדמנות מחודשת לפרנסה טובה ללא התחשבות בנזקי העבר.
*אנו מצווים להתחשב בחלש ובעני, לא לפגוע בו פגיעה אנושה.
*אנו מצווים לא להונות במסחר. מסחר הגון הוא בסיס לאווירה חברתית בריאה.
*אסור למכור את הארץ לצמיתות כי של ה' היא. ובכך אנו מביעים את אמונתנו שהכל שייך לו.
*לא ניתן לסחור בבתי, וערי הלווים. הלווים הם המשמשים בקודש ונחלה משלהם אין להם.
מקנים יציבות כלכלית למשמשים בקודש.
*אסור לקחת ריבית גבוהה במסחר בכספים, כדי להגדיל סיכוי להחזר הלוואת.
*אסור לרדות בעבד עברי ולפגוע בו מעבר להיותו עבד.
*מצווה לגאול עבדים עבריים מידי זרים, בדומה לפדיון שבויים כי כל ישראל עברי זה לזה.
*חל איסור על עבודת אלילים המרחיקה אותנו מעבודת אלוהים אחד.
*יש חובה של שמירת השבת. שבה אנו מוותרים יום אחד על עשייה.
*אם נלך בחוקות השם, יבואו עליהם ברכות ולא יבואו עליהם קללות.
מכאן שהתורה היא תורת חיים. על אף העונשים הקשים, אלוהים מחכה לתשובה ומוכן לסלוח.
זה חסדו.
*לקרבנות שאדם נודר להביא לבית המקדש יש ערך כספי והוא מחושב להערכת גודל הקורבן.זהו מעין מחירון קורבנות.
האוהבים נתונים זה בליבו של זה.
אלוהים לא יתהלך בקרב בני ישראל ולא ישכון בתוכם אם לא ישמרו את חוקיו ומצוותיו. גם האוהבים נתונים זה בליבו של זה כל זמן שתורתם הערכית מוסרית מתואמת. כאשר הערכים אינם תואמים, מה תעשו? האם תנסו להתאים עצמכם זה לזה?, האם תדרשו קבלה ללא תנאי? מה מציאותי רגשית ומעשית בשתי אפשרויות אלו? לדוגמא החבר מרכל על חבריו. או החברה מרמה בעסקיה.
ספר ויקרא פרק כו
(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: (יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:
"ברוגז" אחרי פגיעה. האם יש דרך חזרה? האם יש תיקון?
כאשר עם ישראל יחטא ויופץ בין הגויים אלוהים לא ישכח את עמו. הגאולה והתיקון אפשריים. לא תהיה השמדה מלאה. כאשר אישה או בעל, בן או בת, אב או אם פוגעים בקרובים פגיעה קשה. לא אחת אתם מתנתקים. אתם "ברוגז". האם יש בליבכם ניצוץ של אמונה שיש סיכוי לתיקון הקשר, לסליחה, לחסד? האם אתם מרמזים על כך? האם אתם קשובים לניסיונות התיקון מן הצד השני? ספרו זה לזה דוגמאות מחייכם. האם אתם דבקים באמירה "אני נותן אמון מלא עד שפוגעים בי, ואז זהו! זה ניגמר! לא אסלח לעולם."
ספר ויקרא פרק כו
(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: (מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה:
האם זה מוכר לך? קרה לך? מה תעשה/י? למה דווקא ככה?
שבת שלום.
יששכר עשת
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון