שבתות בין המצרים

מתייחסים לימים אלה כאל תקופת "בין הַמְּצָרִים", לפי הפסוק: "כל רודפיה הִשיגוּהֶ בין המצרים" (איכה א',ג').

במסכת תענית דף ל' עמוד ב'. וכך נאמר שם: ''כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה''.

הירידה אל תקופת הגלות, דרך הנחמה מאפשרת עלייה וגאולה יותר אמיתית, יותר שלמה.

הכרה זו מעניקה כוח להתמודד עם צרות הגלות,

תשס"ה

שבת ראשונה: ירמיה ב' (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: (כשאנו חולים, פגועים, בודדים, כלואים, ריקים, כלומר בגלות מבריאות, שייכות, חירות ומשמעות, אנו נוטים לעיתים לעזוב את מקור כוחנו ותקוותנו.)

שבת שניה: ירמיהו ב' (יג) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם: (עוזבים כדי לחפש מקורות כוח חדשים.)

שבת שלישית לפני תשעה באב: ישעיהו א' (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: (ואם שוב אנו חולים, פגועים, בודדים, כלואים, ריקים, כלומר בגלות מבריאות, שייכות, חירות ומשמעות, נוכל לשוב למקור הכוח הראשוני. האם נעז?)

בבנין עולמנו ננוחם

יששכר עשת