פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

תשס"ה פרשת פנחס במדבר פרק כ"ה פסוק ט'-פרק ל' פסוק א'.

לקראת המועדים הקרובים י"ז בתמוז, תשעה באב וימי בין המצרים

הפחות נגישים לרוב העם.

(לט) אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם (במדבר כ"ט)

   מה נעשה במועדים השונים? איך נציין אותם? הפסוק אלה תעשו לה' במועדכם מתייחס לקורבנות שמקריבים לה' בחג ובמועד ובעיקר בשלושת הרגלים.  

  מועדים הם זמנים קבועים לימים טובים, ימים מקודשים. המועדים נקראים גם "מועדי ה' מקראי קדש" שמירת המועדים הוא אחד מעקרי התורה, שנאמר "ושמרתם את החוקה הזאת למועדה" שמות י"ג י'. חז"ל הזהירו מאד לכבד את המועדים: "המבזה את המועדות כעובד עבודה זרה" פסחים קי"ח:  "אין לאדם ביום טוב, אלא אוכל ושותה או יושב ושונה" פסחים ס"ח.

   חגי ומועדי ישראל מציעים רגעי אחיזה בתורת חיים יהודית. התורה מציעה דרך חיים שיש בה יעוד, הנאה ומשמעות. דרך שאדם הולך בה לא לבדו, אלא עם משפחתו, קהילתו, עָמוֹ והאנושות.

   החגים והמועדים נוגעים בשאלות יסוד אנושיות: בריאות, חירות, אהבה, משמעות. מועד הוא הניסיון של אומה לגבש אמירה, מסר, עדות, טכס וסמל לרגע משמעותי בעברה. רגע שהופך למיתוס שיש לזכרו על מנת להתחזק, ללמוד ממנו, לא לשכוח אותו, ולתרום בכך להמשכיות העם. חג ומועד הם גם ניסיון הפרט והמשפחה לגבש גישה לרגעים חשובים בעברנו כגון נישואין, יום הולדת, יום פתירה ועוד.

   אנו גם מעצבים גישה ופירוש לצורה שבה נחגוג ונציין את מועדי חג ומועד של עמנו ושל משפחתנו, יש המתעלמים לחלוטין ויש המדקדקים בפרטים.

   הבה נברר לעצמנו בלוח השנה את החגים והמועדים אותם אנו מציינים. הבה נלמד את משמעותם עבורנו. נשכלל, נחפש חיבורים, נעמיק.

   הבה נשאל מה אנו משלמים? או במילים אחרות איזה קורבנות אנו מקריבים על מנת לעצב מועדים אלו? את כספנו? זמננו החופשי? משפחתנו? נוחיותנו? את המועדים עצמם שמסמלים את תרבותנו ושורשינו?

   הקרבן הוא מתנה לה'. יש במה מזבח ויש בית מקדש שם הוקרב הקרבן. בין השאר אנו מצווים במדבר כח (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי...תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ: כלומר במועדים אנו מקריבים קרבנות.

   לאחר חורבן בית המקדש, משבטלו הקרבנות תיקנו אנשי כנסת הגדולה תפילות במקום קורבנות, כמו שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד, ג). כן נהוג לקרוא מידי יום בתפילת שחרית את פרשות הקורבנות הכתובות בתורה, וע"פ חז"ל נחשב הדבר כאילו הקריבו את הקורבנות. ישנם פסוקים בתנ"ך המלמדים, שה' מעדיף מצוות וערכים מסוימים על-פני קרבנות, ספר הושע פרק ו (ו) כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת: ספר מיכה פרק ו  (ו) בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה: (ז) הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי: (ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ: רבי ישראל מסלנטר בעקבות פסוקים אלו, הרחיק לכת והעדיף להקריב מצוות בהידור למען אי פגיעה בזולת.

   א. בימי ביקורו של רבי ישראל בקובנה, התארח בבית ידידו הנדיב ר' יעקב כרפס. בשעת נטילת ידיים לסעודה, הרגישו שרבי ישראל מקמץ מאד במים, עד לכדי שיעור נטילה מצומצם, ואיננו מהדר ליטול ידיו בשפע, כנהוג. כשבעל הבית שאלוהו לפשר דבר, השיב שהוא ראה שהמשרתת מביאה את המים ממרחק במעלה ההר, והיא קורסת תחת כובד משאה כשהיא נושאת את האסל על כתפה, ואין מן הדין להיות מהדר במצוות על חשבונם וכתפם של אחרים.

   ב. קרה פעם שלא יכול להיות נוכח בעת אפיית המצה השמורה שלו, שהיה, כאמור, מדקדק בה מאד בהידורים מיוחדים. תלמידיו, שקיבלו עליהם את ההשגחה במקומו, ביקשוהו לתת להם הוראות. רבי ישראל ציווה אותם להיזהר, בעיקר, לא לצער את האישה העוסקת בלישת הבצק ולא להאיץ בה.

   ג. אחד מתלמידיו האמידים של רבי ישראל, הזמינו פעם לארוחת שבת... אחרי שרבי ישראל שמע את כל פרטי הליכותיו, הסכים לקבל את ההזמנה רק בתנאי שיקצרו בסעודת ליל שבת בשעתיים. מדוע? כדי לשחרר את האישה שעובדת בביתם, לחזור מוקדם יותר לביתה ולמנוחתה.

   מוזמנים לנסות את הרעיונות בעניין י"ז בתמוז, תשעה באב וימי בין המצרים.

שבת שלום

יששכר