| תוכן: | כל דבר בעולם הוא יותר אמתי או דמיוני מכל דבר אחר. ככל שמורגשים ע"י התודעה יותר אמתיים. דבר קרוב, גדול, חזק או טוב הוא יותר אמתי. ככל שהזמן מתקדם יותר אמתיים. העולם שואף להגיע לאותה מדת אמתיות בכל המצבים, כי דבר לא יכול להעלם או להברא. לכן עם התקדמות הזמן דברים נם נעשים דמיוניים מסבות אחרות כמו התפזרות והתרחקות. אם דברים לא נעשים דמיוניים תהיה בחלק אחר של העולם יותר הפיכה לדמיוני או הפיכה יותר אמתית או חזקה לדמיוני. ככל שדבר אמתי גדל המרחק בינו לבין הדברים הדמיוניים יותר. דברים אמתיים משפיעים על דברים דמיוניים אבל לא להפך. כל דבר מכיל אינסוף פעמים את הדברים הדמיוניים יותר. ככל שדבר דמיוני הוא יותר מתפצל לחלקים שונים זה מזה, וככל שהוא אמתי חלקיו דומים. העולם בנוי מארבע ישויות: אמת, מקום, חומר ומודעות. כל אחת אמיתית מהקודמת. אם יש אלוהים, הוא אמתי עוד יותר. הרצף חוזר על עצמו אינסוף פעמים. כל ישות מכילה בתוכה את הישות הקודמת: מודעות מכילה את החומר וכן הלאה. בין המקום והחומר מחברים זמן מצד המקום ואנרגיה מצד החומר. הזמן מתחיל מנקודה ונמשך עד אינסוף, כי הוא הממד האחרון הנראה ולכן הכי אמתי ולא מוגבל בעוד ממד. לכן התנועה בו קדימה. בין הזמן והאנרגיה חיץ המונע מעבר בין הצדדים והפיכה של ישות מסוג שבצד אחד לישות מסוג שבצד אחר. לכן אפשר להפוך חומר למודעות ולהפך ע"י לידה ומות, ואפשר להפוך אמת למקום ולהפך ע"י התכוצות והתפשטות של החלל, אבל אי אפשר להעלים או לברוא חומר ובכך להפכו למקום או להפוך מקום אליו. הזמן נע קדימה לכוון החיץ באמצע, והאנרגיה נעה אחורה לכוונו והופכת יותר דמיונית כי היא מתפזרת ונעלמת מהמקום.
האמת הגיון, והרגש שבמודעות שקר. לו היה רק הגיון היו אומרים רק אמת, כי לא היו נגודי אינטרסים שמצריכים להסתיר מידע. כיון שהרצף חוזר על עצמו, יש לסרוגין אמת ושקר, הגיון ורגש. הגוף הגיון שלפני הרגש, והוא בתוך הרגש שיותר אמתי. הרגש נמצא בתוך המוסר או אלוהים, שהוא עוד הגיון. אנשים מסתירים את גופם להבליט את הנפש ולהוכיח שנפשם חשוב מגופם, ויש להם רצון והחלטה שצריך לכבד. האמת רק אחת בכל שאלה כי היא יותר אמתית, והשקר מתפצל לאינסוף אפשרויות. לכן קל יותר לחשוב אמת ומעדיפים לדעת את האמת. השפה מקבילה לאמת שהיא המציאות כי היא מתארת אותה במדויק בעזרת מושגים, והיא יכולה לתאר את כל טוח המחשבה וההגיון האפשרי. הגוף הוא גם התת מודע. האמנות והרוחניות משלבות בין כל סוגי השקרים, גם הגוף וגם אלוהים. שקר הצגה, העמדת פנים ועשיה "כאלו". הצגה אמנות, ולכן השקר אמנות. יפה מה שנראה בטוח ולא מאים, והאמנות יוצרת נפש מענינת ולכן יותר מכובדת ומוגנת. הרגש ידיעה לא ודאית בגלל השפעה חיצונית לידיעות. הידיעה ודאית ובגלל השפעה חיצונית. המחשבה ידיעה ודאית או לא ודאית בגלל ידיעה ודאית או לא ודאית אחרת. הרגשה מביאה ישירות לפעולה גופנית, כמו שהיא נגרמת ישירות מהשפעה חיצונית. חשיבה עוברת קודם דרך החלטה ורק אחר-כך מביאה להפעלת הגוף. הרגשה נעימה מוסיפה מסקנות רגשיות טובות לאמירות, והרגשה רעה מוסיפה להן מסקנות רגשיות רעות. המרגיש טוב מודעותו גדלה, והמרגיש רע מודעותו קטנה. המוסר, שהוא אלוהים, אוביקטיוי ומבוסס על הגיון יותר מאשר על רגש. גרימת סבל אוביקטיוי ככאב פיסי אינה מוסרית, וגרימת הנאה אוביקטיוית היא מוסרית. אלוהים חיב לצית למוסר, והמוסר מאולץ לצית להגיון, שהוא מעל הכל וכולם צריכים לצית לו. לא יתכן דבר לא הגיוני. אמתות סוביקטיויות מוגדרות במלה "אני" - טוב מה שאני ארצה, נעים מה שאני יכול להנות ממנו. לכל מושג רק הגדרה אחת פשוטה יחסית ומבוססת על הגדרות למושגים פשוטים יותר. המלה הכי פשוטה היא "לא", שהגדרתה אפס. המלה "לא" קרובה יותר להגיון, והעולם בנוי עליה כי קודם לא רוצים קשר ורק אחר-כך כן. היא הופכת לרגש בדרך לאדם האחר הקולט אותה. אהבה נטיה לרצות והיא יותר אגואיסטית מהמוסר, שהוא התכונה הכי אלטרואיסטית שלנו. רוצים שאופיו הטוב של האהוב ימשיך להתקים, ומיטיבים לו לגמול לו על אופיו הטוב, שנובע מהחלטתו להתנהג נעים. רצון סבירות רבה לבחור דבר מבין אפשרויות של כן ולא, והוא הרגש הבסיסי שגובל במחשבה וכל הרגשות בנויים ממנו. יכולת מצב שלא מונעים מאתנו. לכן מצב של אסור יוגדר כחוסר יכולת בהנחה שתמיד נצית ולכן האסור מונע מאתנו, או כחוסר רצון כי לא רוצים להענש על סרוב. השפה ולכן גם המציאות בנויות על נחושים: כל המושגים מוגדרים בעזרת שאלות, האם לעצם יש התכונות האלה, האם הפעולה השיגה את מטרתה וכולי. המלה "יש" הופכת נחוש לקביעת עובדה. כשמשתמשים במלה "יש" טוענים שהתכונות המגדירות את העצם קימות. עובדה יותר אמתית מתנאי. האדם לעומת המחשב יודע לקשר בין תנאי ועובדה, שהם שני הצדדים של המושג. המלה "יש" ופעולתה כבר נמצאות במוחו אוטומטית ואינו צריך לקבלן מהמשפט. כיון שמודעות האדם אמתית מידיעת המחשב, הדמיונות של אמת ושקר, עובדה ותנאי נתפסים מנקודת ראותו כקרובים יותר זה לזה. נושאים משותפים ביחסי אנוש חוזרים על רצף-הישויות: אמת מידע בין זרים, מקום המסגרות בין מכירים, וחומר התחביבים והמעשים בין חברים. |
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
איש הרוח
תבונה טהורה
שלח דואר ליששכר עשת
הודעות נוספות בפורום
קאנט