פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת אחרי מות, קדושים פרקים ט"ז-כ'

*מובא טקס יום הכיפורים שבו מקריבים שני קורבנות קרבן השעיר והחטאת. השעיר הוא השעיר לעזאזל הנשלח למדבר. הקורבנות נועדו לכפר על עוונות בני ישראל בין אדם למקום.

*המשכן הקדוש, הוא המקום היחידי שבו מקריבים קרבנות.

*אנו מצווים לא לאכול דם, כי הנפש היא הדם.

 *אנו מצווים באיסור חמור לגילוי ערוות במשפחה, כלומר גילוי העריות.

*חל איסור קיום יחסי אישות עם אישה בנידה, אשת חבר, זכר, בהמה, ויחסי מין כקרבן למולך, שהוא אל זר.

*תחת הכותרת קדושים תהיו, אנו למדים את משמעות להיות קדוש בעיני ה'. בין השאר עלינו:

*לכבד את ההורים. לשמור את שבת. לא לעבוד אלילים. לאכול זבח באותו היום. להשאיר לקט ופאה לעניים בשדה. לא לגנוב. לא לשקר. לא להישבע לשווא. לא לעשוק. לא לגזול. לא להלין שכר. בפני עיוור לא לשים מכשול. לא לעשות עוול במשפט. לשפוט בצדק וללא אפליה. לא לרכל. לא לשנוא בלב. להוכיח את החבר. לא לנקום. לא לנטור טינה. ואהבת לרעך כמוך.

*לא להגיע למצב של כלאיים בבהמה ובצומח. יש סליחה לאדון ולשפחה המקיימים יחסי מין. אנו מצווים לטעת עצי מאכל הפרי במשך שלוש שנים הוא עורלה, בשנה הרביעית הוא פרי הילולים ומותר לאכול ממנו רק בשנה החמישית.

*אנו מצווים לא לנחש. לא לקרוא עתיד. אנו לומדים כיצד להסתפר. מצווים לא לעשות קעקועים. לא לעודד בנות לזנות. לא לפנות לאוב וליידעונים.

*אנו מצווים לכבד את הזקן, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. אנו מצווים לא להונות את הגר. הגר הוא זה שחזר בתשובה, או בני עמים אחרים שהם תושבים.

*עונש מוות חל על מקללי הורים, נואפים, מגלי עריות. ובסופו של דבר החטאים יביאו לידי כך שהארץ תקיא אותנו. אנו מצווים לא ללכת בחוקי הגויים, כדי שארץ זבת חלב ודבש תהיה לנו כקדושים. אנו מצווים לאהוב את הגר כשם שאנו אוהבים אחד את השני.

*אנו מצווים לסחור בהגינות.

*לסיום גם על הגרים חלים חוקי בין אדם לאלוהים במספר תחומים.

 

מהי מצווה.

מצווה היא מילה שאין לה תרגום לשפות אחרות. מה היא מצווה? השל מגדיר את ההלכה שהיא אוסף המצוות,

כ"מדע המעשים כיצד לחיות עם אלוהים בכל רגע." 

מה פירוש לחיות עם אלוהים? הצעת

מיכה בפרק ו' (ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:

במקום אחר, מתברר לנו כי במצווה יש גם מרכיב חוויתי אינטואטיבי. בדברים ל' (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:

 

קיום מצוות אפשרי.

בחרו מתוך המצוות שבפרק שתי מצוות. ספרו זה לזה עד כמה המצווה חשובה לכם? כמה אתם מקפידים לקיים אותה? מה אתם מרגישים, חושבים ועושים עושים במידה ואתם מפרים אותה מדי פעם? דוגמאות מויקרא יט. (יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה': (שבועת שוא) (טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ...אני ה': (רכילות) (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ...: (בקורת בונה.) (יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה': (נקמה וטינה) (לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה': (כו)...לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ: (ראיית העתיד.) (כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ: (דרך התספורת) (כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה': (קעקועים)

האם זה מוכר לך? קרה לך? מה תעשה/י? למה דווקא ככה?

שבת שלום.

                                                                                                                      יששכר עשת