פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


ארכיון: פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


רמת אבטחה: פתוח לכולם (השתתפות לחברים שנרשמו בלבד)

 
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון
מאת:הצג את כרטיס הביקור של יששכר עשת יששכר עשת   [שלח דואר | הודעות נוספות בפורום]תאריך:16/6/2005 23:37

נושא:

פרשת בהעלותך
תוכן:

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת בהעלותך ספר במדבר פרקים ח' – י"ב

תשס"ה

 

כולנו מתנבאים, משערים מעריכים ש...

   מי לא מתנבא, מנבא, משער, מאמין שיהיה כך וכך? בעיקר ברגעים קשים אנו מבקשים אם יהיה טוב. ברגע שבו אנו נפגעים ממחלה, מחבר, מאובדן כסף, ועוד ועוד.

   הנה אנו עם הקרובים אלינו ברגע זה. ילדים עם הוריהם, בני זוג זה עם זה, זקנים עם ילדיהם, חברים יחדיו. אנו מתאוננים על הרע, אש בוערת בנו, אפינו ניחר, אנו צועקים, בערה בוערת בנו, אנו בוכים, מרגישים מיובשים. אלו המילים בהם משתמש הכתוב כדי לתאר רגע קשה. במדבר י"א (א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: (ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל משֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ: (ג) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה': (ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: (ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:

   מה יהיה? רוצים לדעת שיהיה טוב, שיבוא שלום, שיוחזר האובדן, שנבריא, שנשלים. יש בעלי מקצוע הממונים על הניבוי, למשל הרופא, הכלכלן, הפסיכולוג. על פי הכתוב מונו שבעים זקנים לצורך העניין. (כה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ:

   ויש המתנבאים מכוח עצמם,  מאמונתם בטוב ובתקווה. (כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: (כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: (כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם:

   משה תומך גם ביוזמה הפרטית, בנבואה שבאה מהלב, לא מתוקף סמכות, אלא מתוקף אמונה. (כט) וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:

   כשאנשים סביבנו, חברינו, הורינו, ילדינו בני ובנות זוגנו, מנבאים לנו שכך וכך יהיה. איך נדע להבחין מתי זו נבואת אמת ומתי זו נבואת שקר? שאלה מורכבת. הנה שתי הצעות של חכמינו. 

   א. ספר דברים פרק י"ח (יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ: (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: (כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה': (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה' בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ: זהו עקרון ההפרכה של קרל פופר. כלומר תיאוריה מדעית צריכה להראות ברת הפרכה. כלומר היא מנבאת אמת באופן זמני, אבל ניתן להפריך אותה.

   ב. בבא בתרא י"ב: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא?  הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה.  אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא. שנאמר ונביא לבב חכמה. מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול.

   האם יש דרכים נוספות לדעת יותר מי הוא נביא אמת? גם אצל בעלי מקצוע וגם אצל חברים? האם בכלל נביא הוא רק זה המביא את דבר אלוהים או שבכל דבר ניבוי יש דברי אלוהים?

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

תשס"ד פרשת בהעלותך פרק ח - פרק י"ב.

*מתואר טכס הדלקת הנרות במנורה. יש בידי האדם להדליק את האור ולסייע למנורה הקדושה האלוהית להאיר.

*הלווים מטוהרים ומקודשים לעבודת השם. הם עובדים באהל מועד כדי למנוע סיכון פגיעה לבני ישראל הניגשים לקודש. אחרי הטיהור מתחילה עבודת הלווים. תפקיד הפקיד הוא גם לסייע לאזרח שלא לטעות ולהיפגע מן הממסד.

*בני ישראל חוגגים את הפסח הראשון במדבר כפי שנצטוו. איזו התרגשות, אולי היו אמירות כגון "אתם זוכרים לפני שנה בדיוק היינו עבדים."

*לטמאים נאסר לעשות את הפסח. ההיתר ניתן מאלוהים, להם וגם לנמצאים

"בדרך רחוקה לכם" שהם הגרים ואזרחי הארץ. זהו מעשה של קירוב לבבות.

*כשהוקם המשכן ענן כיסה אותו ביום. בערב הוא נראה כעמוד אש עד הבוקר. בעלות הענן נסעו בני ישראל וברדתו ינוחו. את האות להמשיך את המסע קיבלו בני ישראל מה'. לא הייתה זו החלטה עצמית.

*משה מצווה לעשות שתי חצוצרות כסף בהם יריעו לכינוס, לנסיעה, למנוחה, ליציאה למלחמה וליום שמחה. תרועת החצוצרה באה להזכיר את שם השם ברגעי שמחה עצב ביטחון ופחד.

*פסח עבר. בני ישראל ממשיכים במסעותיהם לקראת החניה מדבר פארן. משה מזמין את יתרו להישאר ולהיות העיניים של עם ישראל, יתרו מהסס. משה מציע ליתרו להיות מעט מן הצד, הזר האחר שבה ללמד אותנו על עצמנו.

*שלושה ימים נוסעים בני ישראל מהר ה' לכיוון ארץ ישראל. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: (לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: פסוקים מפורסמים מן התפילה בזמן פתיחת הארון.

*העם שוב מתלונן. אש החלה לבעור בעם. משה מתפלל והאש שוקעת. אלוהים מעניש את העם מיידית בהרג.

*האספסוף התאווה לבשר. בני ישראל מצטרפים אליהם לדרישה: מי יאכילנו בשר? ההליכה במדבר נותנת אותותיה בעם המאבד את סבלנותו.

*משה מתלונן על כובד משא מנהיגותו. ה' מזמינו לאסוף שבעים זקני העם ושוטריו.

הוא בחר מאלו שחיו את העבדות זמן רב ויכולים להיות אמפטים לסבל העם.

*אלוהים נענה לעם ישראל ומביא להם את השליו. אלוהים נענה לבקשת העם, אך מביא  את הבשר כעונש.

*רוח אלוהים שורה על שבעים הזקנים והשוטרים. והתנבאו. אלדד ומידד התנבאו אף הם במחנה. יהושע מציע לכלאם. משה מתנגד "מי ייתן וכל עם ישראל נביאים?" רוח הפלורליזם מנחה את משה. אלוהים אינו מתערב הוא מאפשר.

*השליו מגיע ברוח בהמוניו ולבני ישראל יש בשר. ה' שוב פוגע בישראל על תאוותם.

שוב ושוב נפגעים המחיר על חטאים מיידי וכבד.

*מרים התלוננה של משה שלקח אישה אחרת. אלוהים מענישה בצרעת. משה מתפלל "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" ההלכה מרכזית כאן היא לשון הרע ונזקיה הגדולים.

כיצד קובעים מתי יש לעשות שינוי?

בני ישראל התקדמו לארץ המובטחת על פי אות מאלוהים. כשהענן עלה זה האות לנוע. כאשר אתם עסוקים בחיי נישואים, חברות מתמשכת, מקום עבודה, תחביב, חברות. איך תקבעו מתי הזמן להמשיך הלאה ולעשות שינוי? לפי הכדאיות? כאשר מרגישים שעמום? אי נוחות? אי שביעות רצון? איום? האם אתם מקיימים גם בירור ערכי מוסרי פנימי, מחובר לעולמות רוחניים כלשהם? במדבר ט (יז) וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יח) עַל פִּי יְהֹוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהֹוָה יַחֲנוּ...

האם זה מוכר לך? קרה לך? מה תעשה/י? למה דווקא ככה?

שבת שלום.

                                                                                            יששכר עשת


תגובות
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון