פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

תומר

תאריך:

12/6/2005 17:11

נושא:

חג שמח

תוכן:

היי,

אני מאזין סמוי כבר זמן מה לפורום הנהדר שהקמתם פה ודבר ראשון אני רוצה להגיד תודה על כל מילה ומילה שנכתבה

קראתי הרגע את הדיון הארוך שהתחיל בנושא של יוצאי צבא שמגיעים להודו, בתור אחד שמשתייך לקבוצה זו אני יכול להגיד שמנקודת מבטי וממה שאני הכרתי יש מאפיין מאוד חזק אצל בני גילי (ומניסיוני האישי) של חיפוש ובדור כזה בו הכל פתוח וידוע (אינטרנט) זה רק מבלבל יותר למצוא את השקט והנתיב הפנימי בתוך כל הבלאגן שמסביב. זה מתחיל בחיפוש משמעות קיומית ומתחלק למוצאים את דרכם בחומר(לפעמים בגלל איבוד תקווה ולפעמים בגלל שזה הדבר היחיד שהם מכירים) ויש את המוצאים את דרכם ברוח. עולם הרוח הולך ומתרחב ואני רואה כל יום יותר ויותר חברים מחפשים "שקט" (אני הייתי מוסיף נפשי) דרך מוצא רוחני ואת זה אפשר למצוא בלי סוף בהודו, מכפרים נידחים ושקטים עם אנשים חייכינים, צבעוניים ומקבלי פנים עם פתיחות דתית שבעיקרה יצירת שקט נפשי בהתבוננות פנימה(מדיטציות למיניהן), עשייה קונקרטית שמאוד קל להתחבר אליה והתוצאות הן מיידיות.

כמובן שלא הייתי רושם את דברי כאן אם לא היה בהם דבר סנגוריה על העולם היהודי הבעיה היא, כמו שציינו כבר בשיחה, שהיהדות כפי שמוצגת היום כלפי חוץ (ולא קשה למצוא אותה גם מבפנים) מאוד שמרנית ומאוד מאוד סגורה לכן קשה מאוד לאדם שמגיע מחברה שמגדירה עצמה פתוחה(למרות שפתיחות הוא לא המאפיין החזק שלה...) ופלורליסטית להתחבר לעולם ערכים כל כך נוקשה (כלפי חוץ).
אני בטוח שאם המידע שמתפרסם כאן בפורום היה חשוף לעיני הכול (אולי על חשבון דברי פילוג שקל מאוד לפרסם ומושך את עיני הקוראים), היינו רואים נהירה המונית לחגיגת השבועות וליום ירושלים.
אני הגעתי מעולם חילוני לגמרי עם הכחשות במשך השנים לבורא עולם. למזלי הרב מצאתי את דרכי, דווקא בשקט ההודי, פוסע היום (לאט ועם הרבה שאלות) בנבכי התרבות היהודית שמקסימה אותי מרגע לרגע ולפורום הזה יש חלק נכבד בדבר. ועל זה שוב תודה.

יצאה לי התייחסות קצת ארוכה למרות שזו לא היתה מטרת ביקורי, רציתי לדעת האם יש התייחסות כלשהי ביהדות לנושא האגו באדם? כמובן שעצם קיומו של בורא עולם והחוקים הרבים בין האדם לסביבתו מפחיתים את עוצמתו ואפילו לא נותנים לו כל ביטוי אבל בכל זאת אפשר למצוא אצל רובנו "אני" "ושלי" גדול מאוד.

ומשפט אחרון שנלקח מאיש שאני מעריך מאוד(שהאיר את עיני לפתיחות היהודית): "על ארץ מוותרים רק בלב"

תומר