חג שבועות חג הביכורים

   בשנות העשרים החלו חלוצי העמק לחגוג את טקס הבאת הביכורים כפי שמפורט במשנה.  החזרה לארץ ישראל ולעבודת האדמה הביאה עמה דחף רוחני להתחבר למקורות ולשורשים היהודיים. בחג השבועות חידשו את טכסי הבאת הביכורים.

תאורו של יצחק מיכאלי, חלוץ שעלה מפולין לעין-חרוד . (מתוך אתר החגים של בית השיטה)

   החל משעות אחר הצהרים המוקדמות, מורגשת תנועה רבתי בחצר. חברים
מקשטים עגלות בירק ובענפים, בפירות ובפרחים ובכלי עבודה, כל ענף יתאמץ להפתיע ולעבור את רעהו בפאר עגלתו. ואף לילדים עגלות לפי בתיהם: פעוטונים
גנים ובתי הספר...

   בשעה 1:00 בצהרים  תתייצב עין-חרוד בראש התהלוכה, כאשר נושאי הביכורים מובילים ואחריהם אנשי המשק והפלחה. עין-חרוד תצא לתחנת הרכבת ותיפגש ליד התחנה עם התהלוכות של גבע ועין-טבעון. משם חוזרים כולם ביחד למחצבת עין-חרוד בתהלוכה משותפת. במחצבה יפגשו עם תל-יוסף ובית-אלפא וכולם יחד ירדו בתהלוכה אחת גדולה לגורן של עין-חרוד. בראש ילכו נושאי הביכורים, אחריהם קבוצת הפלחה עם הכבודה: טרקטור ומחרשתו, דיסקוס, מאלמת, מגוב, עגלה עם תבואה, מכונת דישה עם טרקטור ועגלה טעונת לחם וקמח. אחריה עגלת נטיעות עם עציה, גן ירקות עם ביכורי ירקות, עגלה ללול ולמכוורת. ואחרון אחרון חביב - עגלה של ילדים. ואחריהן נוהר כל העם, מי ברגל ומי ברכב.

   ראש התהלוכה עובר בשער הכבוד ונכנס לגורן ומכריז על טקס הבאת הביכורים שי הביכורים הם: שני שקי גרעיני חיטה, כדי חלב, חלות דבש, שישה כבשים
אז יכריז הכרוז על פדיון הביכורים - קודש לקרן הקיימת. הנה כי כן למען העם והמולדת המתחדשים בארצם העתיקה.

   הנה זוהי מהפכה אמיתית, כך פרצנו פרץ ונחוג את החג בצורה שונה שחגגו אבותינו בגולה; עתה חזרנו אל השדה. בגולה היה זה חג של בית, מלא תוכן רוחני, עם זמירות ותפילות וסמלי חג לשרידי הפאר הפיזי שהיה בעבר. וכשם
שעבודת האדמה ביום הזה שאנו קודחים בארות ונוקבים בסלע, עד להגיענו
למי התהום הזכים, כך מצווים אנחנו לחתור ולחדור אל מקור חגינו ולהעלותם
מתהומות חיי העם היהודי בעבר, את  "מי התהום" - הזכים ביותר של תרבותנו
העתיקה כדי לשוב ולהזרימם בצינורות ההשפעה שנסתמו במשך השנים של תקופת הגולה.

כיצד מעלים הביכורים? (מתוך המשנה)

   הנה התיאור הנפלא מן המשנה ממסכת ביכורים. איך עלו בשבועות לבית המקדש להביא את הביכורים. המשוררים והפזמונאים "של פעם" שיבצו מילים, פסוקים משפטים בשירים שאנו שרים עד היום. הנה שלושה שירים מתוך המקור במשנה.

חפשו בעיתונים על טכסי הבאת הביכורים הפתוחים לקהל הרחב. בואו והצטרפו להמוני בית ישראל

המביאים את רוח העם היהודי לימינו ומחברים אותנו  לשורשינו.

חג שמח, יששכר

   ביכורים, שמואל בס: פרי גני הנה הבאתי, מלוא הטנא רב פאר. ביכורים פה העליתי, וראשי עטרתי זר. מן הכפר מוביל העירה בן רועים טלה וגדי, ושיריו בקול ישירה, דידל, דידל, דידל די! בן איכר מפרי גנהו - תאנים ורימונים, ובסל לו על שיכמהו תהמינה זוג יונים.

   מי ברכב, רפאל ספורטה: מי ברכב, מי ברגל, מי יצעד בסך? מי בראש ישא הדגל,
ובתוף מי יך? הך בתוף, במצילתיים, בשליש, בצילצל! נעלה נא לירושלים, שם נחולה כל הליל.

   סלינו על כתפינו, לוין קיפניס: סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. מיהודה ומשומרון מן העמק והגליל פנו דרך לנו, ביכורים איתנו, הך בתוף חלל בחליל! שדינו וגנינו הבשילו יבולים, כרמינו, מיקשותנו
ביכרו פרי הילולים. תאנים תפוחים ענבים ושקדים. מה טובו מעגלינו, מה יפו הטורים! זימרת הארץ לנו, הבאנו ביכורים, מגולן מבשן מן הנגב והירדן!

משנה מסכת בכורים פרק ג

(א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים, יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים. בן איכר מפרי גנהו - תאנים ורימונים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע: שדינו וגנינו הבשילו יבולים, כרמינו, מיקשותנו
ביכרו פרי הילולים. תאנים תפוחים ענבים ושקדים.

(ב) כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים, כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. מיהודה ומשומרון מן העמק והגליל, מגולן מבשן מן הנגב והירדן! וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל (בֵּית) ה' אֱלֹהֵינוּ:

(ג) הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים. מן הכפר מוביל העירה בן רועים טלה וגדי וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ. וראשי עטרתי זר, הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, הך בתוף חלל בחליל! עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם: מי ברכב, מי ברגל, מי יצעד בסך? מי בראש ישא הדגל, ובתוף מי יך? הך בתוף, במצילתיים, בשליש, בצילצל! נעלה נא לירושלים

(ד) הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ סלינו על כתפינו וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. (הִגִּיעַ לָעֲזָרָה) וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל): ושיריו בקול ישירה, דידל, דידל, דידל די!

(ה) הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים, הָיוּ עוֹלוֹת. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים: ובסל לו על שיכמהו תהמינה זוג יונים.

(ו) עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַייָ אֱלֹהֶיךָ (דברים כו) עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: (ז) בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

(ח) הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהַעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים:

(ט) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִיּם אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים: