מושון, מושון.

למה? למה הציניות? "אין יכולת לדעת מהו רצון האל. רצון האל מנותק מבני האדם. הפתרונים אצלו בשמים ואנחנו נטושים למטה." מעבר להסתייגות מהנימה הצינית, הדברים האלה קשים לי מאד. קשים לי כמאמין. ההנחה שאתה כל כך מסרב להיפרד ממנה, ההנחה שאתה או מישהו אחר שאתה נותן בו אמון יודע את רצון האל, ההנחה הזאת היא כל כך לא דתית בעיני.

כמאמינים אנחנו מקבלים את נתינת התורה בהר סיני. כמאמינים אנחנו מקבלים שהנאמר בתורה הוא רצון האל. על משמעותה או חוסר משמעותה האבסולוטית של האמונה הזאת הכברנו כבר מילים. אבל בלי קשר לדיון ההוא, אתה בוודאי מכיר את המילים הכל כך ברורות של ספר תהילים "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם".

ניהול ענייני הארץ הוא עניינם של בני אדם. אפילו עניינים שבקדושה. ההנחה שמישהו יודע מהו רצון האל בניהול עניין ארצי פלוני או אלמוני היא פגיעה בגדלות האלוהים. פגיעה באמונה לפיה אנחנו כבני אדם איננו יודעים את רצון האל.

אני יודע, מושון, שניתנה סמכות לחכמים שבכל דור ודור לפרש את התורה. אבל גם אתה יודע מהם הדרכים לפרש את התורה וכיצד מיישבים מחלוקות כאשר יש יותר מפרשנות אחת. גם אתה יודע שכאשר דנו חכמים בדבר הלכה על תנורו של עכנאי והכריזה בת קול שהלכה כרבי אליעזר, לא הודו לא חבריו. "לא בשמים היא". לא רק שאיננו יודעים את רצון האל. גם כשאנחנו יודעים, עדיין תפקידנו לנהל את ענייני הארץ על פי הבנתנו, במקרה של תנורו של עכנאי למרות הכרזתה של בת קול.

התחושה שמניעה חלקים גדולים של הציבור הדתי, במיוחד בימים אלה ובמיוחד בסוגיות ההתיישבות שעל הפרק, תחושה לפיה הם פועלים על פי רצון האל אותו הם יודעים בוודאות, התחושה הזאת קשה לי. כולנו יודעים שבנושאים האלה נטושה מחלוקת. כולנו יודעים שהמחלוקת הזאת חוצה את שדרות הצבור וחוצה גם את פוסקי ההלכה. אני יכול להבין את המעורבות הרגשית. קל מאד להדהות עם הכאב. לבנו עם כאבם האישי של המפונים. יש גם כאב ציבורי אמוני בהתנפצות החלום שההתיישבות הזאת תתקיים לעד ותהיה חלק מהגאולה המשיחית. ועדיין, את רצון האל איש מאתנו לא יודע. אם יפונו אנשים ויפונו מתיישבים, כמאמינים עלינו להודות שזהו רצון האל. אולי זו ההזדמנות לחשבון נפש. אולי זהו הרגע לחשוב שהנחת היסוד לפיה ההתיישבות מבטאת את רצון האל הייתה מתוך תקווה וחלום ולא מתוך ידיעה. אולי זהו הרגע להתפכח. לדעת שבשאלות נהול ענייני העולם אנחנו צריכים לפעול על פי תחושתנו והבנתו וכל מה שאנחנו עושים מבטא את רצוננו ולא את רצון האל שמקומו בשמים ואת רצונו האמיתי לא נדע לעולם.