פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת כי תשא ספר שמות פרק ל' פסוק י"א - פרק ל"ד.   

*אלוקים מצווה למנות את בני ישראל מגיל עשרים באמצעות תרומת מחצית שקל. כסף כופר נפש זה, הוא לעבודת אהל מועד לזיכרון. העשיר לא ירבה והעני לא ימעיט. הכנת אוהל מועד, המשכן וכליו נמשכת. יוצרים כיור לרחצה. יוצרים בשמים וקטורת במתכון מיוחד רק לפולחן. 

 

*עם ישראל מצווה שוב לשמור השבת כאות לעולם לדורותם, בין אלוקים לבני ישראל וכיום איסור עבודה שחובה לנפוש בו.

 

*בזמן שמשה מקבל בהר סיני מאלוקים את שני לוחות הברית, בני ישראל שהתייאשו ונותרו לבד ללא מנהיג, דורשים מאהרון להכין להם אלוהים אחר. אהרון מכין עגל מסכה מזהב עשוי מנזמי הזהב של בני ישראל. אלוקים מכנה את בני ישראל עם קשה עורף ובחרון אפו חושב להשמידם. משה מתווכח עם אלוקים ואלוקים ניחם על הרעה. כאשר יורד משה מהר סיני ורואה את מעשי העם, הוא שובר את הלוחות בזעם. בני לוי מצטווים על ידי משה להרוג שלושת אלפים מבני ישראל. משה שורף את עגל הזהב ומשקה את בני ישראל במים מהולים באפר העגל השרוף. אהל מועד מוצא אל מחוץ למחנה ויהושע הנער הוא הקרוב ביותר למשה. משה מבקש לראות את אלוקים פנים אל פנים, אך זוכה לראות רק את אחוריו. אלוקים מצווה את משה להכין לוחות כראשונים ומשה עולה שוב להר סיני.

 

*אלוקים קורא את קריאת שלוש עשרה מידותיו "ה' ה' אל רחום וחנון..." שוב מחדש אלוקים את הבטחתו לרשת את ארץ ישראל. בני ישראל מוזהרים שוב מפני עבודת אלוהים אחרים. הם מצווים לשמור את שלושת הרגלים: חג הקציר, חג האסיף וחג המצות. אלו הם שלושת הרגלים בהם בני ישראל מצווים לעלות אל המקדש.

 

*מודגש כי הבנים הבכורים, פטר הרחם, שייכים לאלוקים ויש מצווה לפדות אותם.

 

*ארבעים יום וארבעים לילה כותב משה את לוחות דברי הברית עשרת הדיברות. ברדתו קרן עור פניו ובדברו אל העם הוא שם מסווה על פניו.

השבת

בפרשה זו לשמירת השבת שתי מטרות: אות לעולם בין אלוקים לבין בני ישראל ויום מנוחה ואיסור עבודה. מהי חווית השבת עבורכם? יום מנוחה? יום "מה שלא הספקתי במשך השבוע..."? יום בילוי? יום משפחתי? יום רוחני? יום קדוש? סתם יום? חפשו לייחד יום זה. 

ספר שמות פרק לא

(יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: (טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: (טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: (יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:

חופש וחירות.

הביטוי חרות על הלוחות אמור להיות כתוב בט': "חרוט על הלוחות". רבי יהושוע בן לוי מצוטט במשנה באומרו אל תקרא חרות (חרוט) אלא חֵרות. כלומר, מצוות אינן בהכרח הגבלת החופש אלא הפוך, הם הם החופש. אלו כללים או מצוות, חרוטים ביחסים בין חברי המשפחה או ביניכם לבין חברים שלכם? לשמור סוד, לא לשקר, להיות נאמן, לעזור, לשמור על פרטיות, לקיים הבטחות. מה עושים הכללים, והמצוות שחרטתם ביניכם להרגשת החופש שלכם בקשרים הללו?     

ספר שמות פרק לב

(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: (טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת:

משנה מסכת אבות פרק ו

(ב) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי...וְאוֹמֵר וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה...

האם זה מוכר לך? קרה לך? מה תעשה/י? למה דווקא ככה?

שבת שלום.

                                                                                                                          יששכר עשת