פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.
פרשת אמור ספר ויקרא פרקים כ"א-כ"ד
תשס"ה
התמודדות אחראית של משה רבינו הסובל מזעזוע נפשי (פוסט טראומטי)
משה מתחיל את חייו כאיש צעיר חווה שני אירועים קשים.
1. שמות ב' (יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
2. שמות ב (יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: (יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: (טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר:
באירוע הראשון הורג משה איש מצרי המכה איש עברי. הוא מסתיר את דבר ההרג ואין אנו שומעים דבר על רגשותיו. למחרת מתערב משה בין שני אנשים ניצים. מתברר לו שנודע דבר הריגתו את האיש המצרי. מתברר לו גם כי יראים מפניו. כאשר מתברר גם שפרעה מבקש להורגו, משה בורח לארץ מדין.
נחשוב על מצבו הנפשי הקשה של משה. על ההתלבטויות שהיו לו בהקשר למעשה הנמהר שעשה כשנטל נפש אדם, גם אם מצרי היה. הובהר לו שהוא נתפס כרוצח. בצר לו הוא בורח ופותח פרק חדש בחייו. משה עוסק ברעיית צאן, נשוי לציפורה בת יתרו כהן מדיין ובן אחד לו, גרשום שמו המזכיר לו את היותו גר. זוהי העדות היחידה על המתרחש בעולמו הפנימי.
השנים חולפות ומשה זוכה להתגלות ולאפשרות להנהיג את עמו ביציאה ממצריים. משה מתלבט, ולבסוף מקבל על עצמו את השליחות. הזעזוע הנפשי שעבר בעקבות הריגת המצרי נצרב עמוק בתוכו. אולי יש בשליחות עבורו גם ניסיון להירפא מהזעזוע הנפשי שלא הרפה ממנו?
והנה בשלושה אירועי חטאים מתקשה משה להתמודד עם המצב, מתוך אחריות רבה וידיעת מגבלתו הנפשית, הוא מבקש את עזרתו של אלוהים. גזר הדין של אלוהים היה מוות. בתוך תוכו ידע משה את התשובה, אך מתוך אחריות לא העז.
ספר במדבר פרק טו (לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
(לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקשֵׁשׁ עֵצִים אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה: (לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: (לה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: (לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:
ספר במדבר פרק כז (א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה: (ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: (ג) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: (ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ: (ה) וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה':
ויקרא כ"ד (י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: (יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל משֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן: (יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרשׁ לָהֶם עַל פִּי ה': (יג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה: (טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ: (טז) וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת: (יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת: (יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ: (יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ: (כ) שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ: (כא) וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת: (כב) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (כג) וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:
כאשר אנחנו פצועים, חולים, פגועים? ואנחנו לפני משימה חשובה, מילוי חובה? מה נעשה? כאשר עלינו להתייצב לעבודה והחום עלה? כאשר אנחנו עצבנים ועלינו להגיע למפגש חשוב, וכשמשהו בשיחה נוגע בנקודה כואבת אצלנו, כיצד נחליט מה לעשות? במי נתייעץ? משה ממתין לדבר אלוהים? ואנחנו? (בשפה המקצועית הפסיכולוגית מדובר בתהליך המכונה "ההעברה נגדית", כלומר רגשות שמעוררים בי גירויים מהסביבה האנושית ומצוותיה, המקשים עלי את מילוי מצוותי.)
פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.
פרשת אמור תשס"ד ספר ויקרא פרקים כ"א-כ"ד
*הכהנים מצווים על קדושתם וקדושת משפחתם. עליהם להקפיד על התנהגותם ואורח חייהם ואפילו בבריאותם הפיזית, מתוקף היותם משרתים בקודש.
*בני ישראל מצווים להקרבת קרבנות ללא מום.
*בני ישראל מצווים על מועדי מקרא קודש. בהם חל איסור מלאכה. שבתות והמועדים מפסח, חג העומר ואחרי שבע שבתות תמימות חמישים יום שהם ספירת העומר, חג השבועות, ראש השנה, יום כיפורים וסוכות.
*מצויינות בהקשר לעבודת הקודש עריכת מנורה, נרות וחלות לפני ה'. כמו שאנו מנהלים את שולחן השבת.
*מסופר על שני ישראלים שרבו ביניהם. הישראלי שהיה לו אב מצרי קילל בשם השם. עונשו היה שרגמו אותו באבנים. חל איסור חמור על קללות אלוהים ועל שימוש בשמו לשווא.
*חל איסור חמור על אלימות ועל פגיעה באחר. חוקי שן תחת שן ועין תחת עין חלים על המכה. חל גם איסור לפגוע בחיות.
*מוזכר בפירוש שמצוות אלו מכוונות לכל בני ישראל ואלו הנלווים אליהם.
המקצוע מחייב את אורח חיי בעל המקצוע.
הכוהנים מצווים לאורח חיים טהור הם ובני משפחתם. במקצועות השונים הקשורים בחינוך ונגיעה בנפש האחר. פוליטיקאי, מטפל מורה ועוד. עד כמה או מרגישים מחויבים באורח חיים מוסרי וערכי? הרי אנו משמשים בקודש של אחריות לחינוך אחרים והשפעה על אחרים?
ספר ויקרא פרק כ"ב.
(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה':
להגיד תודה.
אם אדם מישראל רוצה להודות לה' הוא יכול להקריב קרבן תודה.
כמה בסביבתנו אנו מודים זה לזה? ילדים והורים, מנהלים וכפיפים, מורים ותלמידים, נותני ומקבלי שירות. מה כוללת התודה רגשית ומעשית? האם אנו אומרים תודה רק על עניינים יוצאי דופן? או בדרך קבע. ועוד פרט חשוב ביותר! האם אנו יכולים לקבל את התודה, או מרגישים נבוכים ואומרים לא צריך? האם המבוכה נכונה ליחסים ברגע התודה? האם היא פוגעת או מקילה על אומר התודה?
ספר ויקרא פרק כב
(כט) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיהֹוָה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ:
האם זה מוכר לך? קרה לך? מה תעשה/י? למה דווקא ככה?
שבת שלום יששכר עשת |