לכולם שלום

 

   באחד הדיונים הקודמים מקבלת הכותבת ביקרות על שאינה מספיק אותנטית. המבקרת מגדירה אותטניות כלא את.

   אבל מסתבר שיש הגדרה הפוכה לאותנטיות. כלומר אותנטי הוא זה המסתגל לסביבה. למשל שמדובר על חפץ אותנטי מתכוונים שזו חפץ המייצג נאמנה את התרבות ממנה בא. 

  חווית הזהות העצמית הנאמנה מורכבת היא. ובכלל, שאלת האותנטיות מורכבת יותר מאותה אמירה פשוטה של המבקרת.

 

   על כך כותב רובינשטיין גידי במאמרו "ייחודיות לעומת הסתגלות: אותנטיות לפי גישות טיפוליות שונות." שיחות ד' 2 מרץ 1990, 86-95.

   במאמר טוען גידי כי קיים קונפליקט בין ייחודיות לבין הסתגלות.

א. אותנטי הוא גם מי שחי בהרמוניה עם סביבתו והגשמתו היא באמצעות זולתו

ב. וגם מי שמצליח להתנתק מזולתו ומנורמות חברתיות ולחיות במבודד מסביבתו.

 

ובאתר דוקטורס

אומר לנו גידי רובינשטיין במאמרו "אותנטיות, הסתגלות וקונפורמיות."

   בפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית נידון נושא זה תחת הכותרת "אותנטיות". בניגוד לזרמים אחרים בפסיכולוגיה, הרואים בהסתגלות (ואולי בקונפורמיות?) בריאות נפשית, רואים התיאורטיקנים של "הזרם השלישי בפסיכולוגיה" דווקא את האדם המסתגל והקונפורמי, שמציית לכללי החברה ועושה את מה שהוא עושה, לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא "צריך" או כי כך מקובל, כמי שנמצא בסיכון גבוה יותר להתפרצות הפרעה נפשית זו או אחרת.

 

   נראה שאת הפיתרון מציע הלל הזקן במאמרו  "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" ובובר שקיבל ממנו מציע את האדם האותנטי כזה המממש עצמו דרך זולתו.

 

מה דעתכם?

שבוע טוב

יששכר