פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

יעל

תאריך:

3/4/2005 13:40

נושא:

כיבוד הורים ופסיכואנליזה

תוכן:

יששכר שלום רב!
אני בחורה דתית העוסקת בתחום הטיפולי. לפני מספר חודשים התחלתי בטיפול פסיכולוגי בעקבות משבר אישי. לשמחתי המטפלת שלי התגלתה כאישה מקסימה. עם זאת, ככל שהפגישות התקדמו החל להתעורר עניין יחסי המוקדמים עם אימי (כמתקבש בטיפול דינאמי.............) ולאורך הפגישות החלה להתעורר אצלי תחושת כעס ואשמה כלפי אימי כאילו היא אשמה בכל צרותי. הדבר כמובן "הוסיף" ליחסים המתוחים בבית בלאו הכי... והרגשתי שאני לא מעוניינת יותר לעסוק באשמה אלא בדרכים שלי להתקדם הלאה. לאחרונה נתקלתי במאמר בעיתון של רב מהציבור הדתי לאומי שעסק בנושא זה במסגרת דיון במצוות כיבוד הורים. לדבריו העיסוק של הפסיכלוגיה המודרנית הנוטה לראות בהורים כאשמים בבעיותיו של הילד , הנם טעות ומביאים אותו ליתמות נפשית ונוגדים את המצווה הנ"ל.לדבריו מצוות כיבוד הורים נתנה לנו גם כהגנה עלינו והפירוש הפסיכולוגישל אשמת ההורים מקלקל על כן ופוגע בפרט יותר מאש מועיל. הזדהתי מאוד ים דבריו שהתחברו לתחושותיו באותם ימים. שאלתי היא כיצב מתמודדת היהדות עם דילמה זאת וכיצד עליי לנהוג כדי ליישב את הסתירה בין התכנים שעולים בטיפול והיותי דמות טפולית, ועמדה זו שאני כה מזדהה איתה?
אשמח לתשובה.