פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת צו ספר ויקרא פרק ו' – ח' תשס"ה

מחכים ממתינים לקראת...כיצד?

אהרון ובנין ממתינים ליום השמיני. זה היום שכולם חיכו לו. זה היום שבו אהרון ובניו וזקני ישראל יקריבו את הקרבן הראשון לה' ותחל העבודה הסדירה של המשכן. ומה הם עושים שבעה ימים? "ושמרתם את משמרת ה'" ויקרא ח' (לא) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ: (לב) וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: (לג) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: (לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: (לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:

כשאנו ממתינים לקראת רגע המבחן, לטיול שכה רצינו, לפגישה שחלמנו עליה. מה אנו עושים בזמן זה? מה היא "משמרת ה'" עבורנו? מה יקרה כשנצא לדרך? למסע? לקרב? האם נשוב בשלום? איך נכין את עצמנו? בני אהרון בפרשה הבאה, פרשת שמיני, לא שרדו את היום הראשון של הקרבת הקרבנות! האם אנו נשרוד את העניין שלנו? רגעי ההמתנה של מדינתו לפני מלחמת ששת הימים הפכו לניצחון גדול ומול הניצחון לחלק מהמשפחות, יקירם אל שב. שתפו זה את זה ברגעי ההמתנה שלכם.

לאהובה בשיר השירים אין סבלנות, היא אינה ממתינה...הוא פועלת...שיר השירים ג' (א) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו: (ב) אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי...(ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:

רחל המשוררת מחכה לאהובה עד יכבו חייה כחכות רחל לדודה. וכשהיא ממתינה היא מתפללת זמר נוגה. "התשמע קולי רחוקי שלי, התשמע קולי באשר הנך, קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי, ומעל הזמן מצווה ברכה. ארץ זו רבה ודרכים בה רב, נפגשות לדק נפרדות לעד. מבקש האדם, אך כושלות רגליו, לא יכול למצוא את אשר אבד. אחרון ימי כבר קרוב אולי, כבר קרוב היום של דמעות פרידה. אחכה לך עד יכבו חיי, כחכות רחל לדודה.

גם דודו ברק מספר לנו על האהובה המחכה "אחכה לך, כבה את כל אורות עירך, ובוא אל הפינה שלנו, בין סדינים צחורים ולבנים. ומה היא עושה ברגעים הללו? "...בקצה הערב שטה שטה לקראתך אוהב..."  היא מכינה עצמה למסור לו "את הדימעה את הכאב..." אפילו עד מוות "...את מותי למצוא איתך, אוהב..."