שלום לכל השותפים הכותבים והקוראים.

אני רוצה לכתוב על היחד שלנו בפורום בעקבות שבוע של "קול דממה דקה"

שבוע של קול דממה דקה חלף בפורום.

בקול הדממה הדקה הזו היו לי רגעים של חששות.

"חרדת נטישה" קוראים לכך הפסיכולוגים.

התלבטתי... להתקשר... לבקש סימן... לשאול...

נזכרתי בפסוק ממלכים ב' י"ט (יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

הקשבתי להקשיב לקול הדממה הדקה. הקשבתי...ביקשתי סימן...והנה גיליתי את השיר של יעקב גלעד "תן לי קצת ממך." "...שקט, קול דממה דקה, בעלטה, לא אתה, אור פנס הרחוב דולק חיוור, איש עובר, אם אתה קרוב עכשיו לכאן, אז תן סימן. כי משהו ממני נעלם איתך, אז תן לי קצת ממך, תן לי קצת ממך..."

ברגע קטן זה הבנתי שאת הקריאה הזו אני מפנה לא רק אל המשתתפים בפורום והמרגישים קשורים אליו, אלא גם אל קדוש ברוך הוא. מה הוא רוצה כאן ללמד אותי? מה אני שומע במציאות הפורום השקט שבוע?

ברגעים של "חרדת נטישה" נפתח גם צוהר לשמים. וכך אני קורא בספר קהלת קהלת ג'  (י) רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ: (יא) אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף: (יב) יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו:

ברגעים הללו "חרדת הנטישה" הפכה להיות לרגע של התבוננות.

"חרדת הנטישה" גילתה לי את הקשר העמוק שאני חש למציאות המוזרה הזו שנקראת פורום.

אני מתפלל שיהיו לנו שנים רבות של יחד פורה ומעשיר.

שבת שלום

יששכר