פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת ויקהל פיקודי ספר שמות פרק ל"ה – סוף ספר שמות.    

תשס"ה  

חיים בשיתוף, ויקהל, סוציאליזם, קיבוץ יהודי, משפחה יהודית.

   כותב ר' זאב מז'טומיר בסיפרו, אור המאיר: "כשנעשינו חסידים, עשינו שותפות לעבוד יחד את הבורא, ושותפים צריכים להכניס לתוך השותפות כל אחד את חלקו. אף אנו הכנסנו את חלקנו לתוך השותפות. הלמדן הכניס את למדנותו, המיוחס את ייחוסו, החכם את חכמתו, העשיר את עושרו – היינו, שכל אחד לא ישאיר לעצמו את הלמדנות, את החכמה,את הייחוס, את העושר וכד'..."

   התיאור הנפלא של השותפות שעשו בני ישראל למען הקמת המשכן. משל לשותפות אפשרית של בני אדם למען מטרה משותפת. על פי משל זה, ברכת האל שרויה בהגשמת מטרות משותפת באמצעות מעשים המאגדים חומר, רוח, ויחד. כך בקהילה וכך במשפחה של כל אחד ואחד מאיתנו. 

   התחלת כל מעשה משותף, בידיעת מקומו של האדם לנוכח האלוהים: שמות ל"ה (א) וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה לַעֲשׂת אֹתָם: (קהילה או משפחה מתקבצים ופועלים על פי הצו האלוהי.) (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:(כל מעשה של קהילה או משפחה מתחיל ברגע שבו האדם יודע את מקומו לנוכח הקדוש ברוך הוא. השבת היא הזדמנות אחת לשבוע לזיהוי נכון של מקומנו.)  

   המעשה מתחיל בהתגייסות נדיבה של כולם למען המטרה המשותפת: (ה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'...(י) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה': (כל אחד בקהילה או במשפחה תורמים ליחד חלק ממה שיש לו בכסף, בשעות עבודה בכישרון.)

   כל איש מביא ממה שהוא יכול לנדב: (כ) וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי משֶׁה: (כא) וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת...: (כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב...(כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ...(כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה...(כז) וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ...(כל אחד נותן, ללא הבדל. שוויון מלא בזכות וחובת הנתינה ליחד הקהילתי והמשפחתי, בן בת, עשיר עני, מנהל ופועל. תלמיד ומורה.)

   גם מי שעושה את העבודה מקבל את בירכת האל: (ל) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: (לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: (לב) וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת...:(לג)...לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: (לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן: (לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת...עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת: שמות ל"ו (א) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה':(העושים במלאכה מקבלים את ברכת האל. בקהילה, מנהל הקהילה למשל במשפחה, האימא שמבשלת את הארוחה, הילד שעושה את השעורים, האבא שמתקן את האוטו. העושים במלאכה חשובים, אבל רק לנוכח הקדוש ברוך הוא.)

   העושים במלאכה משתמשים בכספי התרומות: (ב) וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂת אֹתָהּ: (ג) וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי משֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר: (ד) וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים:

   אין צורך לוותר לגמרי על הרכוש הפרטי. זה הרגע בו התברר שנדיבות העם אינה יודעת גבול: (ה) וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָהּ: (ו) וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא: (ביחד אנו זכאים לפרטיות ולרכוש פרטי. אנחנו נותנים לכלל משהו משלנו, אבל לא הכל. המתנדב ייתן מספר שעות בחודש לקהילה, הילד יעזור חצי שעה ביום בבית, אימא ואבא, יקבלו חופש לנוח והילדים יתנו להם אפשרות הזו.) (ז) וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר: (ח) וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן...מַעֲשֵׂה חשֵׁב עָשָׂה אֹתָם:

   יש להגיש דו"ח תקופתי של ההתנהלות הכספית: שמות ל"ח (כא) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: (גם בקהילה וגם במשפחה, חייבים לחשב כמה כל אחד נותן בנדיבות ליבו. שלא נרגיש מנצלים ומנוצלים. שנהייה הגונים. אם נאמר לא צריך חשבון, ממילא נעשה חשבון בלב ופתאום נרגיש מנוצלים או מרומים. חייבים גם לבדוק טוב טוב את החשבון שלא תהיה הרגשה שמשהו מרמה בכוונה. שמשהו לקח בלי רשות. כסף מהארנק של אימא, או כסף מהקהילה לעצמו. החשבון והפיקוח מחזקים את האמון.)(כב) וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה: (כג) וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן...(כד)...לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ...

   אנו מבורכים ואלוהים שומר עלינו בעבודה בדרך זו: שמות לט (מב) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה: (מג) וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה:

   אנו זוכים לעצמאות וחופש בעבודה בדרך זו: שמות מ'  (לג)...וַיְכַל משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: (לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: (לה) וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: (וכשאנו חיים ופועלים בדרך זו, אין צורך לבקש בקשות מאלוהים, אלוהים נמצא בתוכנו. אנו פועלים ברוחו וייטב לנו. כך במשפחה וכך בקהילה.) (לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: (לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: (לח) כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:(אם לא פעלנו ברוחו נוכל לפנות אליו לבקשת עזרה, סליחה וכיוון. הרי המשכן שבנינו ברוחו נמצא בתוכנו. אם פעלנו ברוחו נוכל להמשיך את דרכנו. עד הפעם הבאה וחוזר חלילה כי רק בני אדם אנו, טועים, תוהים, מתקנים וממשיכים.)