שלום לכולם.

הגיעו לידי הבוקר שלושה ספרים שעוסקים בנושא פסיכולוגיה, יהדות והקשר ביניהם. המעניין הוא שלוש הגישות השונות והכמעט קוטביות שלהם :

הראשון נקרא "תורת הנפש - באספקלריה תורתית" מאת הרב יוסף אברהם וולף שהוא (או לפחות היה ) ספר לימוד פסיכולוגיה במוסדות "בית יעקב" של המגזר החרדי. כבר בפתיחה לספרו כותב המחבר :"פרקים מסוימים נכתבו והודפסו בספר ... מתוך מטרה להוכיח כי 'יתרון התורה מן המדע כיתרון האור מן החושך' " .  ובהמשך " לא לחינם חוברו ספרי מוסר לרוב , והם ספרי הפסיכולוגיה האמיתית - לא ספרי החקירה על הנפש של הילד ... כל תפיסת החיים שלנו שונה . אי אפשר להקיף את כל ההבדלים בין דעת התורה לזולתה. מהי תכלית החקירה ? מה יעודוד של ילד ? ... שולים אנו גם את המושג 'האדם הוא יצור "פסיכו-פיזי" המושג המביע שיוויון זכות לנשמה ולגוף. וישנם מושגים שבהם יש אמנם משהו משותף , אך רובם נפרד , כגון : מושג השכל. ישנם הרבה נושאים שהפסיכולוגיה השלטת מחוסרת ידע אודותם . מה הם יודעים על יצר הטוב ויצר הרע, ומה על מקומם של בטחון ותפילה בחיי המבוגר ובחיי הילד  ? מה הם יודעים על דמותם של גדולים וצדיקים, כפי שהיא מצטיירת בעיני נשמתו הטהורה של הקטן שהגיע לחינוך ? "

הכיוון הכללי של גישה זו הוא שמדובר שהפסיכולוגיה והיהדות הם קווים מקבילים שאינם נפגשים. ליהדות עצמה יש גם תפקיד טיפולי ( ספרי המוסר ) כאשר הן הערכים , הן המושגים והן הדינמיקה הנפשית שונה מזו המקובלת בפסיכולוגיה .

כיוון שונה מצאתי בספר של מרדכי רוטנברג "פסיכולוגיה יהודית וחסידות  - הפסיכולוגיה שמאחורי התיאולוגיה ". כבר מן הכותרת ניתן לראות את הקישור שעשה המחבר בין הפסיכולוגיה לבין היהדות והחסידות. עם זאת , פרופ' רוטנברד מתייחס בעיקר לתכנים ולערכים ופחות לדינימיקה . לפי שיטתו כל התפיסות הפסיכולוגיות הינן בבסיסן מערכת ערכים דתיים של אותה התרבות שעברו תהליך של "חילון" והוטמעו בתהליכי החשיבה של אותה תרבות. תפקידו של המטפל , לפי רוטנברג ,הוא להכיר את המטא-מערכת של ערכים של המטופל ולכוונו להצלחה בהגשמתם. כפי שאני מבין אותה , רואה גישה זו במבנים הפסיכולוגים, מבנים קבועים המשותפים לכל התרבויות ( " המונח פסיכולוגיה , כידוע , כולל יסודות אוניברסליים כגון דחפים , רפלקסים , הרגשות, תחושות ותהליכי חשיבה קוגניטיביים. במשמעות זו אין כמובן לדבר על "פסיכולוגיה יהודית" בשום צורה ואופן") ובמערכת היחסים בין אותם מבנים מערכת קבועה ואוניברסלית .מה שמשתנה בין התרבויות הם התכנים.כך למשל מושג ה"goal" עשוי להכיל בתרבות אחת הצלחה אישית ובתרבות אחרת בעלת צופן של " ערבים זה בזה ", תרומה לחברה .

לפי גישה זו , יש מקום , ואף ראוי לעשות מלאכת תרגום של המושגים הלקוחים מעולם היהדות לעולם הפסיכולוגי , בכדי להגדיר לעצמנו מהם המטא-ערכים והתפיסות  שעומדות ומכוונות את האדם שלפנינו, כך שנוכל באופן זה לנהל דיאלוג בין עולם הערכים של המטופל שמדבר בשפה היהודית , לבין העולם הפסיכולוגי , על פיו מתנהל הטיפול. הציור שמתקבל הוא של מערכת פסיכולוגית גדולה בה ליהדות ( כמו לכל תרבות אחרת ) יש מקום כרכיב "נותן טעם".

גישה שלישית ובמידה מסוימת הפוכה לקודמתה מצאתי בספרו של הרב גינזבורג ( מחשובי ההוגים שחב"ד ) בספרו "נפש בריאה " . הרב גינזבורג מצייר תמונה הפוכה לפיה , הראייה היהודית של הנפש היא הראייה הכוללת. הפסיכולוגיה המודרנית הינה התמקדות מצומצת על אספקט פרטי ותחום אחד בתוך מכלול קומות ורבדי הנפש.

כותב הרב  :" האמונה היא ראשית ויסוד לכל קומת כוחות הנפש...כתוב בתחילת ספר התניא כי יש לאדם שתי נפשות - נפש אלוקית ונפש בהמית . כאשר מעמיקים בספרות החסידית מגלים נפש נוספת , הממוצעת בין הנפשד האלוקית לנפש הבהמית -  הנפש השכלית. ..כאשר אדם עובר משבר , כל מטפל ופסיכולוג מבין שצריך לחזקו ולהבריאו . עיקר החיזוק הוא כמובן אמונה . הפסיכולוג של הנפש הבהמית, יחזק באדם את האמונה בעצמו. זו בדיוק האמונה של הנפש הבהמית".  מדובר בתפיסה הוליסטית שמרכזה ביסוד האמונה , ובה תופסת הפסיכולוגיה המודרנית מקום לגיטימי אך מתוך ראייה שטיפול זה הוא חלק קטן מראיה מקיפה ורחבה הרבה יותר.  ראייה כזו מצריכה, לא רק "לתרגם" מושגים מ"יהודית" לפסיכולוגית" ולהפך, אלא לפתח את הכלים היהודיים , העוסקים ברבדים אליהם כלל לא מגיעה ההתעסקות הפסיכולוגית. רבדים שמשפיעים בצורה הוליסטית על המערכת הנפשית כולה , לכל דרגותיה.

אני מקווה שלא הלאתי אתכם בדברים. כתיבת הדברים עשתה אצלי קצת סדר בראש, בהקשר לדיונים הקודמים בנושא תרגום וטיוח.