| מאת: | נתי | תאריך: | 14/2/2005 20:02 |
נושא: |
למושון - על שברים והתחלות חדשות... | | תוכן: | בתום טקס החופה, עם ישראל קבע מנהג לשבור כוס ולאזכר את זכר חורבן בית המקדש.
בתור ילדה הייתי שואלת את עצמי לא פעם: למה דווקא? ואיך זה שדווקא ברגע הזה (לפחות אצל חילונים) כולם צועקים מזל טוב ברוב שמחה?
וחשבתי - כל החיים אנחנו מתחמקים מלשבור, מלדרוך במקומות הלא נכונים, מלהיות גסי רוח... ודווקא בחתונה אנחנו פותחים באקט ממש מכוון של שבירה...
אז אולי (כפי שהוסבר לי פעם) זה לזכר בית המקדש שנחרב, שעד להקמתו מחדש לא תהיה שלמה - ואולי זה גם להזכיר לנו שהחתונה הזאת - היא אבן דרך אחת לגאולה עתידית שלא תתרחש ללא החורבן שהיה.
אבל אולי זה גם משל למה שקורה במערכות יחסים אמיתיות: איפה שיש אהבה אמיתית - יש גם שברים... בזוגיות מתמשכת אין נימוסים ואין זהירות - אנחנו דורכים אחד על השני ושוברים אחד בשני - ויש משהו בלפתוח את הזוגיות במוכנות לשבור, כנגד התרבות האנושית, שמבטא הכרה בכך.. הכרה בכך שהחל מכרגע כל אחד שובר משהו בזהות האישית שלו כדי ליצור זהות חדשה של זוג... שהקשר הזה ילווה בקרבה רבה, שעשוייה לגרום לשברים - ורק מתוך הסכמה גם לשבור ניתן להצמיח חיים משותפים...
|
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
מקסים! אבל...
הי - נתי !!