פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

נתי

תאריך:

3/2/2005 19:16

נושא:

על שאלות מלמדות ושאלות מחכימות (והקשר ביניהם)...

תוכן:

ערב טוב לכולם...

לבקשתו של אריאל, מנסה לחדד ולהרחיב קצת את הדיון על הקשר שבין השימור והצמיחה...

צביקה כותב: "אני שואל את עצמי אם הפירושים הגוונים והפלפולים באמת פתוחים למחשבה חופשית." ותוהה עד כמה הם פתוחים להעמיד את עצם האמונה בשאלה.

נזכרתי במכתב שכתב פעם חייל לישעיהו ליבוביץ (ושפורסם בספר "רציתי לשאול אוך פרופ' ליבוביץ), על "שאלות כפרניות" (כך במקור) שהטרידו את מנוחתו. (ואכן זה היה מכתב אמיץ מאוד, עם שאלות קשות שמטילות ספק בקודשי הקודשים). וישעיהו ליבוביץ, במכתב שנכתב בצלילות דעת מדהימה (3 ימים לפני פטירתו), כותב:

"אתה שואל שאלות וזהו סימן טוב לך. האמונה וכל הגות אנושית מעוררת את האדם החושב לשאול שאלות ולהביע ספקות, אשר הטיפש אינו מעלה אותם על דעתו כלל. השאלות הן תקפות גם אם אין תשובות ניתנות עליהן. מארבעת הבנים שבהגדה, מיהו הניגוד לחכם? - שאינו יודע לשאול. משמע שחוכמתו של האדם שהוא יודע לשאול...."

משמע - שחכמתו של האדם הוא שהוא יודע לשאול....
הנחה מעניינת.
חכמתו של אדם נובעת ממה שהוא יודע לשאול עליו - לא ממה שהוא יודע לענות עליו...
החכם הוא זה ששואל, ומסוגל לתת תוקף לשאלות הקיימות בתוכו גם אם אין תשובה שניתנת עליהם...

אנשים דתיים שואלים שאלות משני מקומות -
מהמקום שרוצה להוסיף ידע ולהרחיב את ההבנה לגבי הקיים.. בשאלות הלכתיות, בפלפולים בפרשנויות, בשאלות רב... שאלות ששואלות על דרכי האמונה אך לא מעמידות אותה בספק. התעמקות בקיים מתוך רצון להכיר אותו טוב יותר ולשמר אותו. אלו שאלות שיש להן תשובות ולכן הן שאלות "מלמדות".
העמדה השנייה היא של שאלות שנובעות מתוך צורך פנימי לגדול ולהתרחב, להכיר ולרצות "עוד דברים". לא לוותר על אופציות אחרות שקיימות ב"אני" (ספקות) אותו הלחץ לצאת מתוך הקיים ולהתבונן בו בראיית על, מבחוץ... ששם אותך בסיכון (הסיכון שדיבר עליו צביקה) לאבד את האמונה... לשאלות אלו אין תשובה. אך היכולת לשאול אותם, היא היכולת להתבונן בעצמינו ובאמונה שלנו ממקום אחר. והיכולת לתת תוקף לשאלות הללו הגם שאין תשובות עליהם היא הגדילה, והיא ההופכת את השאלות האלו לשאלות "מחכימות".