| תוכן: | חברים יקרים,
מדגדג לי באצבעות להביא אל הדיון האמוני המלומד משהו חווייתי פרטי שנראה לי רלוונטי. רגע שהיה לי מאד משמעותי כמטופל.
כשחלפה שנה מהפגישה הטיפולית הפורמלית האחרונה שלי, כתבתי מכתב למטפלת הנפלאה שלי. בקשתי לשוב ולבטא לה תודה ואהבה ולשתף אותה במה שנראה לי כרגע המשמעותי בתהליך, כרגע שממשיך והולך אתי לאורך זמן. כתבתי לה שלו נדרשתי לבחור רגע אחד מהתהליך שאתו אלך להמשך מסעי בחיים הבחירה שלי הייתה מאד קלה. למרות שהתהליך היה ממושך ומשמעותי והיו בו הרבה מאד רגעים נפלאים, אין לי ספק מהו הרגע המיוחד באמת. זהו הרגע שבו היא אמרה לי את המשפט האחד שבשבילי היה עולם חדש. "אין תשובה אחת נכונה".
כמובן שלא מדובר במשפט קסמים. היו נסיבות אישיות שהפכו את המשפט הזה, במקרה האישי שלי וברגע הספציפי הזה, למשהו בעל פוטנציאל טיפולי אולי אפילו בלתי מצופה. בשבילי באותו רגע הייתה למשפט הזה משמעות משחררת. שחרור מהצורך להיאחז בעולם המוכר. שחרור שנובע מחוסר החובה לבחור. "אין תשובה אחת נכונה" נתפס על ידי כאפשרות להתקרב לתפיסה חדשה בלי שתהיה לזה משמעות של דחיית העולם הישן. מתן לגיטימציה לאפשרות להרגיש היום מחובר למשהו אחד ומחר למשהו אולי סותר. ברמה העמוקה יותר זו הייתה לגיטימציה לבנית קשרים בו זמניים עם אנשים שונים. שחרור מהצורך להיות לנו או לצרינו.
אני מביא לכם את המשהו האישי הזה כדי להציף שאלה לדיון האמוני. אני זוכר שברגע הראשון הייתה לי התמודדות אמונית לא קלה עם המשפט הזה. היה לי ברור שכמטופל הוא פותח לי הרבה דלתות חדשות והוא מועיל לי מאד. אבל האם יש מקום למשפט כזה בעולמו של מאמין? מותר למאמין לומר "אין תשובה אחת נכונה"?
אני זוכר שחשבתי באותם רגעים על מושג התיק"ו במשמעותו התלמודית. התיקו כראשי התבות "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". למה אנחנו מתכוונים כשאומרים תיק"ו? האם אין בכוונתנו לומר שיש תשובה אחת נכונה או, במילים אחרות, אמת אחת אבסולוטית שבגלל מוגבלותנו אנחנו אולי לא מכירים אותה אבל תשבי עתיד לבוא ולגלותה?
אני רוצה לשתף אתכם בהרהורים על שתי שאלות עקרוניות:
יתכן מצב שבו יש תועלת טיפולית בשימוש בתחושה שהיא בעייתית מבחינה אמונית? צריכות להיות מגבלות למטפל או למטופל בשימוש בחומרים כאלה?
והשאלה היותר מעניינת בשבילי היא האם מאמינים יכולים באמת לחיות עם התפיסה הזאת. האם יש דרישה מהמאמין הדתי להיות שונה מכל אדם במובן של ייחוס אמת מוחלטת לתחושותיו? במילים שבהם השתמשנו כבר בדיון האמוני אפשר לנסח זאת כשאלה בעניין האפשרות להעמיד את האמת כמושא האמונה. כמשהו שמתאר את האלוהים שהאמת היא אחת משמותיו, ועדיין לקבל כלגיטימית את האפשרות שאנחנו, כמאמינים באמת הזאת, עלולים להיות שוגים?
אנחנו יכולים להתייחס למשפט "אין תשובה אחת נכונה" באופן שונה כמטופלים וכמאמינים?
צביקה.
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
צביקה מאירי
קבלה ושלום עם עצמי
שגיאות שעשינו בחיינו
שלח דואר לצביקה מאירי
הודעות נוספות בפורום