תוכן: | לכולם שלום
כדרכי אני מתמצת, את הנקודות העקריות בדיונים על מנת להכניסם ככלים לטיפול פסיכולוגי יהודי.
הנה התחלה של תמצית העושר הרב שנאגר כאן בענין מהותי זה.
חומר הגלם של הכותבים ממשיך להתנוסס בגאווה בדפי הפורום.
שבוע טוב
יששכר
דיון על האמונה
הרב קוק: האמונה היא אמונה. היא לא רגש ולא שכל. תפילה היא אמונה.
הרב קוק: אמונה "גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה"
הרב קוק: (מפרש מושון) החידוש הגדול באמירה זו הוא שהאמונה אינה משהו חיצוני שאתה מוכן לקבל על עצמך (למשל לתת סמכות לכח עליון לפקוד עליך פקודות) אלא בדיוק להפך, האמונה היא החופש היותר גדול ומשמעותו להיות עצמך ממש ממש ממש !!! הרצון לקבל מישהו/משהו שיכתיב לי מה לעשות - זהו יסוד האמונה "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה" - האמונה היא השחרור והחרות האמיתית מכל עבדות כלומר הנאמנות לעצמיותנו האמיתית.
ישעיהו ליבוביץ: "האמונה, ז"א קבלת עול מלכות שמיים ועול תורה ומצוות, הנה הכרעה ערכית של האדם. ערכים אינם מסקנות הגיוניות הנובעות מנתונים מסוימים, אלא הם החלטות של האדם.
שואלת נתי:
-אז איך מאמינים?
-האם זה סט ערכים שרכשתם מהבית?
-האם את דרככם פילסו חשיבה לוגית, רגש עמוק, אנשים משמעותיים?
-האם משבר אמונה מתחייב לצורך קבלת זהות אמונית?
-מה יוצר משבר כזה?
-מה בשבילכם כיום המשמעות של להיות אנשים מאמינים?
-האם משמעות זו השתנתה לאורך השנים?
שואלת נתי:
-אני מבינה שאמונה זה משהו שקיים מלכתחילה בכל אדם וממוסח על ידי תהליכי חילון (טבעיים או סביבתיים?) שמתפתחים בו ומרחיקים אותו מן האמונה (עד כדי כך שלעיתים הוא זקוק ל"עזרים" כמו שכל ורגש כדי לחזק את אורה המצוי בנו כשהוא נחלש.
-אז יש גרעין "אמוני טבעי" אולי גולמי בשנות הילדות?
-מה קורה לו?
-איך הסביבה תורמת להסתרה שלו (מקביל אולי ל False self של וויניקוט?).
-וגם אם הסביבה לא תורמת לכך - איזה מין תהליך עוברים כדי להכיר אותו יותר טוב? -לפתח אותו?
-ל"גדל" אותו?
-באיזה דיאלוג הוא נמצא עם השכל והרגש והסביבה?
-האם סביבה מאמינה תמיד עוזרת להיות איתו בקשר או שהיא יכולה דווקא ליצור בסיס של אמונה "יד שנייה" במקום לפתח קשר עם היסוד האמוני האישי של כל אדם ואדם?
-אמורה בכלל להיות שונות אמונתית? כמו שיש שונות אישיותית?
-יש לזה מקום בראייה הדתית לשונות כזאת? למשל סגנון אמוני מסויים שממלא תפקיד כלשהו בעולם.
רמב"ם: (מביא מושון) הגדרת נתי של חוסר אמונה כ"מיסוך", זה בדיוק מה שכותב הרמב"ם בפרק שביעי משמונה פרקים, שהחטאים מהווים מחיצות בינינו לאלוהים. כל חטא מוסיף מחיצה וכל תשובה מורידה מחיצה ומגלה עולם שלם שהוסתר. (שימו לב - עולם מלשון העלם !!, העולם שלנו מעלים ומסתיר משהו)
מושון:
נראה שאכן יש גרעין "אמוני טבעי" בכל אדם. המיוחד בשנות הילדות הוא שהן חושפות אותו בצורה ילדותית טבעית. ילדים מדברים על אלוהים באופן טבעי כי נפשם של ילדים (בהכללה) ישרה ואין לה מחסומים של הגיון ביקורתי ועיקר הדגש שלהם על הרגש הטבעי גם אצל מבוגרים קיים אותו גרעין אלא שהוא נהיה ממוסך.
היכולת המיוחדת הזאת של האדם הנקראת "בחירה חופשית" הינה לטוב ולמוטב. כפי דברי המדרש על ישראל (בערך כך): זכו- יותר ממלאכים, לא זכו- פחות מבהמות. לכן המגמה האמונית היא לקלף עוד ועוד קליפות, להוריד עוד ועוד מסכים, להתקדם ולהתעלות כל הזמן.
כדי לפתח את חוש האמונה. כאשר האמונה נחלשת: "בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, שלא משרתיה - השכל והרגש - הם הנם עצמותה." אין מנוס מאשר ללמוד, להעמיק, להקשיב, לעיין, להרגיש, לחיות, להפתח, להתחבר, ולא לשכוח להיות כל הזמן אמיתי עם עצמך.
צביקה מאירי:
מה באמת עומד מאחורי השאלה איך מאמינים? האם השאלה הזאת מבטאת את רצוננו להיות מאמינים או את רצוננו להיות יודעים? המונח "אני מאמין באמונה שלמה" מצייר בנפשנו תחושה של ביטחון או של חיפוש דרך?
מושון:
אמונה היא גם לא-ידיעה וגם נותנת ביטחון (בצדקת הדרך) מתוך זה גם שלוות נפש. אם היא לא מתפרשת בתור אדישות או שום צורך בהתקדמות אלא עמדה נפשית של רוגע שאתה יודע שאתה עושה את מה שצריך לעשות.
ידיעה האמיתית היא התחברות. "והאדם ידע את חוה אשתו" קדושת חיי המין כשיא החיבור האידאלי מהמישור הגופני הנמוך עד למישור הנשמתי הפנימי העליון.
אותו דבר לגבי האמונה - אפשר לדעת ברציונאל כל מיני דברים אבל הם רק יוכלו "לתת לך יד" ולהוביל אותך עד למקום שמשם תצטרך להתקדם בעצמך - להתחבר - להאמין. בגלל שזה כל-כך גדול שזה חוצה את יכולת הביטוי המילולית שלנו.
המשך יבוא ומה דעתכם?
יששכר |