העברתי את הדיון מהדף הקודם. לנוחיות כולם

יששכר

אריאל: היי לכולם, זו פעם ראשונה שאני רואה את הפורום הזה ואני חייב לומר שאני מאוד נרגש . לא יצא לי להיפגש בדיון מעמיק שכזה שמשלב פרספקטיבות שונות , דתית וחילונית בנושא השורשי הזה. לגופו של עניין, התחושה שאני מקבל ממה שקראתי עד עכשיו היא של אמונה כסוג של חיפוש עצמי מתוך מטרה לחשוף ולהגיע לרבדים העמוקים של העצמי. האם באמת זוהי משמעות האמונה ומטרתה ? אני לא כל כך בטוח שמרכיב החיפוש וההתחברות לעצמי היא שורש האמונה , האם עיקרה של האמונה אינה דווקא קבלת עול (מלכות שמיים). בחסידות הנקודה הזו מודגשת עוד יותר כאשר הציפייה מהאדם היא לא רק לקיים את רצון הא ל אלא דווקא ובעיקר הביטול כלפיו. מושג ביטול העצמי הוא מושג מרכזי מאוד בחסידות.
בהקשר זה , אני רוצה לציין עבודה של פסיכולוג קליני בשם ברוך כהנא שכתב את עבודות התזה והדוקטורט שלו בנושא תיאוריית האישיות לפי משנת חב"ד (תזה ) כאשר בדוקטורט הוא הוסיף גם את המרכיבים הטיפוליים. בעיניי זו עבודה מרתקת. מומלץ בחום.

נתי: ברוך המצטרף ... ותודה (לפחות בשמי) על ההערה וההארה.

מעניין המושג "ביטול עצמי" נשמע שהוא ממש הפוך לדברים שמושון ציטט מהרב קוק.
tאיפה מושון   כשצריך אותו???)... הייתי שמחה לשמוע עליו קצת יותר.. האם הוא מצוי באותו דוקטורט אליו הפנית?

גם ישעיהו ליבוביץ (ככל שאני יכולה לנחש על סמך התרשמות מקריאה) בטח היה מתרגז על חלק מהדברים שאמרנו
ובי בוודאי היה נוזף במיוחד ואומר כי אני מבלבלת בין עבודת השם לבין עבודת האדם...
ישעיהו ליבוביץ דיבר על אמונה כהכרעה ערכית של האדם לקבל על עצמו עול מלכות שמיים ולקיים את מצוות השם. ההלכה היא הבסיס לאמונה אך היא גם מתקפת אותה.. ולמרות גדלות הנפש שמתבקשת מאדם שלא לפקפק במסגרת האמונית שלקח על עצמו ולא לראות אותה לרגע כאמורה לספק צורך רגשי שלו, היה מי שאמר מי שאמר לליבוביץ על הדברים האלו פעם: אתה מאמין בתורה אבל לא באלהים. דתיים ששוחחתי אתם אמרו שסגנון כזה של אמונה נראה להם עקר רגשית.. מעקר את ה"אבינו" מתוך "אבינו מלכנו"...

וחשבתי לעצמי - אמיתות פנימיות והכרעות ערכיות, האם באמת מדובר על דבר והיפוכו...??
אף אחד לא אמר בפורום כי מהות האמונה היא גילוי עצמי וחפירה בעצמינו - אלא שהאמונה קיימת בכל אחד מאיתנו (ועם זה גם אני מסכימה ומעידה, כלא-דתית) וכי התהליך האמוני (שנעשה מן הסתם לאחר ההכרעה הערכית וקבלת עול מלכות.. אם כי יכול להיות גם בדרך אליו...) כולל תהליך של זיקוק האני האמוני הבסיסי כדי לאפשר לו להנחות אותנו בהכרעותינו הערכיות... לדעתי האישית תהליך הזיקוק (כמה פרדוקסלי) הוא חלק מיצירת אמת פנימית אמונית - בוגרת, שמסוגלת בו זמנית להתמודד עם ספקות, להיות עם ספקות ועדיין להחזיק ללא ערר בעול מלכות שמיים.

ואולי במאקרו זה הרעיון של ההלכה שמנסה לתת קווים ברורים של איך יהודי מאמין צריך להתנהג, אך גם מעצם שמה (השורש ה.ל.ך) אמורה להתמודד גם עם תהליכים שהוא עובר, עם השפעות מבחוץ, לתת להם מענה אך גם לנהל איתם דיאלוג.
(אגב, האם בפועל זה קורה לשביעות רצונכם?)
מעניין שהמלה פסק-הלכה כוללת בתוכה שני ביטויים הפוכים (השורש פ.ס.ק - עמוד, עצור, עד כאן שורה תחתונה... והשורש ה.ל.ך לך, התקדם, עשה עם עצמך תהליך..).

אם נחזור לרגע לרמה הבסיסית של האדם.. אולי זה מה שמתבקש.. לאזן בין החפירה מציאת האמת הפנימית חשבון הנפש (שיותר מדי ממנה, או כאשר היא אינה משרתת עבודת ה', זה נרקיסיזם - עבודת האדם) לבין הכרעות ערכיות, שמתבטאות אך ורק במעשים (שבהגזמה ונוקשות, יכולות להצביע על נתק מעולם פנימי, מה שכתבתי למעלה: "פולסיות").
למצוא את האמצע, שמאפשר גדילה וחתירה אינסופית לקראת משמעות - מבלי להתבוסס בבוץ אין סופי של חוסר משמעות.

ושאלה לי אליך...
אם כתוב שהאדם נברא בצלם ה' - כל כך תמוהה לחשוב שחלק מהאמונה היא לחפש את ה' בתוך האדם?

אריאל: רק כדי לעשות לעצמי קצת סדר בדברים : אם הבנתי נכון את עמדתך , את אומרת שאדם זקוק לשני מהלכים שונים ויתכן מנוגדים שכל אחד מהם ללא רעהו חוטא לאמת הפנימית. מהלך ראשון כולל את חיפוש האלוקים באדם והשני כולל מה שקראת הכרעות ערכיות, שאת מכלילה את עול מצוות בתוכן. אחד מהיסודות המרכזיים בחסידות היא אימרתו של הבעל שם טוב המופיעה גפ בשער היחוד והאמונה של האדמו"ר הזקן של חב"ד , ר' שניאור זלמן מלאדי : "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים - כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתיב ודבר אלוקינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים לעד וכו' כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל ... " . הבעש"ט טוען טענה מדהימה שהופכת למעשה את כל צורת ההתבוננות על העולם והאדם. לדעת הבעש"ט אין מציאות עצמאית לעולם. העולם לא נברא בעבר ומאז שומר על יישות עצמאית ונפרדת מאלוקים שלכל היותר מושגחת על ידו. על פי דרכו , המציאות כולה והאדם בכללה הינם "אור אלוקי " שעבר תהליך של מה שנקרא בחסידות ובקבלה "צמצום" ( על מושג זה מרחיבים גם ברוך כהנא שהזכרתי וגם פרופ' רוטנברג מהאוניברסיטה העיברית בסיפרו "בסוד הצימצום" ) . אותו צמצום יוצר אצל הנבראים תחושת ריחוק ועצמאות הנדרשת לשם קיומם כישות נפרדת. מטרת האדם במהלך כזה הוא לחשוף לא רק את מציאות האלוקים שבעולם ושבו אלא החשיפה וההכרה ש"אין עוד מלבדו ( של אלוקים). על האדם נדרש לא רק לבטל את רצונו בפני רצון האלוקים ( כלומר , לומר אני רוצה דבר אחד , אלוקים רוצה דבר אחר אך אני מבטל את רצוני בפני רצונו ) אלא להגיע למדרגה כזו בין אין יותר תחושת היבדלות. הרגשות והתחושות האחרות, שאינן תחושות של מציאות אלוקית הינן ביטויים שעברו תהליך של עיוות מהלך אותו תהליך של ריחוק וצמצום ( מה שנקרא בחסידות ובקבלה שבירת הכלים )עד כאן דברי הבעש"ט. נדמה לי שלפי דברים אלו לא למצוא משהו אנו שואפים אלא לאבד משהו , לאבד את תחושת היישות. להשאר רק עם תחושת צלם ה' . הדברים לא פשוטים, גם לי ועדיין דורשים גם אצלי עיבוד רב. בהקשר הטיפולי יותר, מבאר ברוך כהנא כי טיפול יכלול נסיונות לגלות את אותן נקודות בנפש בהן התרחש עיוות , לזהות את השורש האלוקי שבכל כח נפש, לזהות את העיוות,ולתת ביטוי הולם לאותו כוח.