פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


ארכיון: פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


רמת אבטחה: פתוח לכולם (השתתפות לחברים שנרשמו בלבד)

 
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון
מאת:מתקנתתאריך:25/1/2005 09:56

נושא:

שאלות על התמודדות אישית.
תוכן:אמא שלי בדיכאון.
כבר הרבה שנים.מאז שאני זוכרת את עצמי. ואותה. ולאחרונה הוא רק מתגבר. תופס תאוצה.
האשמה מונחת גם עלי.
אבל - אמא שלי הייתה בדיכאון עוד הרבה שנים לפני שנולדתי. הרבה הרבה שנים לפני.
אני יודעת מאנשים שמכירים אותה שהיא תמיד מצאה את הסיבה למה להיכנס לדיכאון קשה. חזק. ממוטט.
היא לא לוקחת תרופות. אני לא מאמינה בתרופות. וגם היא לא.
אבל - מתוקף זה שהיא לא עוזרת לעצמה בכל התקף קשה (שנמשך חודשים לעיתים, עם שבוע הפסקה של "בסדר", וחוזר חלילה, עם דיכאון קשה יותר. הרבה הרבה יותר.
אז היא לא עוזרת לעצמה. לעולם לא עזרה.
ואני, כבתה, לקחתי אחריות עליה, לצערי לא יכולתי לנהוג אחרת, ואני יושבת ומדברת איתה הרבה, ונותנת לה כלים מעשיים ליציאה ממנו, או לעידוד, או לראיה נכונה של המציאות.
אני עושה את זה גם בשבילה וגם בשבילי, כיוון שכיום אני מושא האשמה, ואני נושאת את השק שהיא שמה עלי, ולפעמים כבר אין בי כח יותר.
אבל - דבר לא עוזר, גם הדיבורים שלי איתה מיותרים.
היא רוצה להצליח לצאת מהדיכאון, להתמודד נכון יותר, לשמוח בטוב שיש (ויש הרבה), אבל היא לא מצליחה, והיא ממשיכה בהרגליה הישנים, הרגלי חיים, הרגלי חשיבה,
הכל הרגלים של הרס, של דיכאון, של שחור.
(ואני יכולה להגיד משהו חמור: הרבה יותר קל לה להמשיך בהרגלים שהיא מכירה, מאשר להתאמץ לשנות, ולחשוב אחרת, ולחיות אחרת. הרבה יותר קל להיות בדיכאון, הדבר המוכר שלא דורש ממך כלום, שום עבודה עצמית, שום התקדמות, רק רחמים עצמיים והאשמה עצמית, ושל הסובב. הרבה יותר קל להסיר אחריות מהחיים, מעשית ומחשבתית ורגשית)
היא חסרת אונים - ואני חסרת אונים למולה.
כואב לי - עליה ועלי.
אני עושה הכל, במסגרת רגשות האשמה שלי, לתקן ולשנות. אבל לא הכל תלוי בי.
אני עושה הכל במסגרת מה שתלוי בי. ומשליכה עצמי על ריבונו של עולם, כי הוא, בעיקר הוא, המנהל של הכל.
ומשם באה נחמה.
כל מה שעושה ה' - הכל לטובה.
הוא יודע מה נכון, גם אם לנו לא.
ואמא - היא לא מצליחה לדעת את זה במציאות היום יומית, למרות שהיא אישה מאמינה מאוד (גם דתיה מאוד).

איך מתמודדים?
איך מתייחסים?
איך אוזרים כח?
איך מורידים את שק האשמה?
איך מתמודדים עם רחמים וכאב על ההורים? על חוסר האונים שלהם?
איך מתמודדים עם דיכאון של אמא?
איך לא נפגעים ממנו?

מתקנת.

תגובות
25/1/2005 13:15
תאריך:
 
9/2/2005 10:08
תאריך:
25/1/2005 13:59
תאריך:
 
ללא תגובות מחלת נפש : צביאל
25/1/2005 17:41
תאריך:
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון