ט"ו בשבט ושבת שירה

   השבת שלפני ט"ו בשבט שבה אנו קוראים את שירת הים היא "שבת שירה". נהוג ביום הזה לפזר פירורים לציפורים. כדי שישירו וישמחו וישמחו אותנו.

   ביאליק בגלות שר: שלום רב שובך ציפורה נחמדת, מארצות החום אל חלוני. אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה... התשאי לי שלום מאחי בציון, מאחי הרחוקים, הקרובים? ... יש אגדה יפה  המספרת שדוד המלך ראה בחזונו שבית המקדש עתיד להיחרב והחליט לתת את פרקי התהילים שכתב לציפורים והורה לציפורים לעוף ולזמר את מזמוריו בכל רחבי תבל.

  והנה אנחנו בארצנו ומקיימים את המצווה מספר ויקרא פרק י"ט (כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל... ואנו חיים את דברי השיר שאנו שרים בט"ו בשבט ומקורו לא ידוע: כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ תחילה, ונתן העץ פריו והארץ יבולה. עת לנטוע אילנות עת לנטוע ולבנות. וישבתם איש תחת גפנו ותחת תאנתו, והייתם כעץ שתול על פלגי מים.

חג ט"ו בשבט שמח

יששכר