פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

תשס"ה

פרשת שמות שמות א- ו' א' 

במצבים בלתי אפשריים, האם הכל אבוד?

יכולת התמודדות מופלאה יש לאחותו של משה. ומה נאמר על התמודדותה של אם משה? היא הניחה אותו על שפת היאור בתוך הסוף. אולי גם היא לא התייאשה סופית? נראה כי במצבים הנראים בלתי אפשריים, לא הכל אבוד! חישבו על מצבים שלכם שבהם היה נראה כאילו אתם אבודים. גם אם אתם פועלים כאילו הכל אבוד...תוך כדי כך צפו להזדמנות! עד הרגע האחרון שום דבר אינו אבוד. יתכן והשם יזכה אתכם ברגע של חסד לראות את הסדק דרכו תצאו אל התקווה. בידקו אצלכם ואצל אחרים רגעים שבהם מתרחש תהליך גירושין, פיטורין, מחלה סופנית. חולת סרטן אחת אמרה. אני עושה הכל למען שאחיה וגם למען שאמות בכבוד. (את דרך הצגת הנושא בדרך מחזה משקף מציאות, השאלתי מפרופסור שמעון לוי מן החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.)

שמות ב

תמונת פתיחה:

(א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: (ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים: (ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ.

(על אף הסכנה מצליחה אם משה להניקו שלושה חודשים. אבל לא עוד.)

תמונה ב':

וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: (ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: (זהו הכל נראה אבוד. היא שמה אותו בתיבה מניחה את התיבה בין הסוף על שפת היאור, במים רדודים, ללא זרימה. אולי יקרה נס? אחות משה מרים אינה חושבת שהכל אבוד. היא אינה מוותרת על אחיה ונשארת מרחוק, אך מספיק קרוב, לראות מה יעשה/יקרה לו. כנראה חשבה שאולי יזדמן משהו לעשות להצלתו.)

תמונה ג':

(ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: (ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה: (אולי משה בכה. בת פרעה מגלה את התיבה ובה משה הבוכה. היא חומלת עליו ויודעת שמילדי העברים היא.)

תמונה ד'

(ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: (ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי...(רגע החמלה הוא רגע ההזדמנות. אחות משה מתקרבת אל בת פרעה ומציעה להביא מינקת מן העבריות. בת פרעה מסכימה. אחות משה כבר יודעת שתביא את אימו של משה)

תמונה ה' ...

וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: (תארו לעצמכם את שמחת האם המתבשרת שזכתה להמשיך להניק את בנה, כמובן מבלי שבת פרעה תדע שמדובר באם האמיתית.)

תמונת סיום.

(ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ: (תמונת הסיום. התוכנית מתגשמת. אם משה זוכה להמשיך להניק את בנה ועוד לקבל על כך שכר. לא הכל אבוד, העתיד נפתח מחדש.)

איך הגעתם לתקופת החירות, האור, ההתגלות שלכם?

משה יוצא למלא את שליחותו להוציא את בני ישראל ממצריים מעבדות לחירות מחשיכה לאור גדול. בין השאר משה אמור לאיים על פרעה בהרג בנו בכורו. זהו פרעה שציווה להרוג כל בן הילוד מבני ישראל. זה משה שניצל מגזירת פרעה. הוא משה, אשר בדרך לשליחות עליונה, דחה כנראה את מילת בנו, וכמעט ואלוהים ממית את בנו. ציפורה אשתו ממהרת למול אותו וכך ניצל. חתן דמים הוא בן משה.

לפעמים בקול דממה דקה מגיעים לרגע השיא, לפסגה, להתגלות, לאור, ליציאה לחירות. לפעמים בדם וגם באש ותמרות עשן. וכך בספר יואל ג' (א) וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ: (ב) וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי: (ג) וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן: (ד) הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: (ה) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה' וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר קֹרֵא: וכך בהגדה של פסח "...ובאותות, זה המטה. כמו שנאמר: ואת המטה הזה תיקח בידך אשר תעשה בו את האותות. ובמופתים, זה הדם. כמו שנאמר: ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן.

שמות ד' (כ) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ: (כא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם: (כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: (כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: (כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: (כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: (כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת:

שבת שלום, יששכר