יום צום עשרה בטבת

   עשרה, י' בטבת הוא יום צום המציין את תחילת המצור של נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים. המצור החל בתאריך י' בטבת בשנת 588 לפני הספירה, ונמשך שנה וחצי - עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון ביום תשעה, ט' באב בשנת 586 לפני הספירה. "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו  עליה דייק סביב . ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו ."( מלכים ב' כה' א' .)

   "כה אמר ה’ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". בגמרא מפורש שכוונת הנביא זכריה (ח י"ט) לי"ז בתמוז, תשעה באב, ג’ בתשרי ועשרה בטבת.

   הצומות הללו, שנקבעו על ידי הנביאים בעקבות חורבן בית ראשון, בטלו עם בנין הבית בימי עזרא וחזרו ונהגו לאחר חורבן הבית השני. על כן נפסק להלכה בשולחן ערוך שיש להתענות בימים הללו. 

   י' בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי למי שמקום קבורתם לא נודע. ביום זה יד ושם שם דגש מיוחד על הנצחת הפרט.

אַלֶּנָה סִינְקוֹבָה

לִבְרוֹחַ לְמָקוֹם אַחֵר,
לָנוּד, לִמְצוֹא אֶת הַדְּרָכִים
אֶל אֲנָשִים טוֹבִים יוֹתֵר,
אֶל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹצְחִים.

הֵן פֹּה בְּאֶלֶף לְבָבוֹת
תְּפִלָּה אַחַת לֹא דָעֲכָה:
כִּי יוֹם יָבוֹא, זֶה יוֹם תִּקְוַת -
שְׁעַת הַשִּחְרוּר וְהַבְּרָכָה.

יששכר עשת