| מאת: | בלה | תאריך: | 3/2/2005 04:03 |
נושא: |
עבור אלף(עותק נוסף בפורום סטודנטים לתואר שני) | | תוכן: | קראתי את הדיאלוג שהתנהל אודות הסבה מקצועית, ומצאתי את רחשי ליבי פרושים על הנייר.
לא אחת כשצפיתי בהודעותייך, התחבטתי האם גילך הוא כגילי.
הרשי נא לי לגרום לך לאנחת רווחה קלה, אני כפי הנראה היא קשישת הפורום. ואכן, אף אנוכי בהליך הסבה שנמשך כבר שנים מתחום אחר לחלוטין, שלא זה המקום לפרטו, מפאת צניעות הפרט.
אויי אויי אויי. לא קלה דרכנו. אך יחד עם זאת, יש בה פוריות וסיפוק, ספקות ופקפוק, עיניין וכאב (אצלי לפחות, צרוף הכל יחדיו למיקשה גדולה שקוראים לה חיים).
אני תוהה לעיתים קרובות, האם היה המהלך ללימודי התואר בפסיכולוגיה הדבר הנכון עבורי. ומהי הסיבה הכנה והאותנטית לרצוני לעסוק בתחום. לא פילאנטרופיות זה וודאי. אלא צורך עמוק לגעת, בעיקר בעצמי ובזולת, להרגיש קיימת ותורמת באופן קיומי את תובנותיי עד כה. להבין, את דרכי החיים הנסתרות, הבחירות שלנו הממחזרות עצמן לעיתים כה קרובות, המקום לשינוי ותיקון, הקושי המתלווה לכך ואין להמלט ממנו גם אם הנך בעלת מודעות כשלמה המלך. כפי הנראה בעיקר האמונה בשינוי. ביכולת לנוע הלאה עם משב הרוח, אפילו במעט, במילימטרים ספורים לכוון הילדים שהיינו, לכוון האמת לפני נסיבות החיים.
ויש תחומים שמוצאים מהפרט יכולות וכישורים שאין הוא חפץ בהם יותר, ושאינם משרתים אותו לחיוב. (את מגיעה מתחום המשפט ואני ממקום לא פחות אקסטרוורטי), אלא דווקא להגדיל את נפח "הצל" ונקודות ההשקה שלו לפנימיות העמוקה ביותר. הרכות, החמלה, גם ההכרה הצורבת לעיתים שיש דברים שאין ביכולתם להשתנות. מערכות יחסים שגוועו ומיצו עצמן, קשרים מצומקים, אף אם משמעותיים בעבר, שאין להם יותר מקום בהתפתחות ובחינה מתמדת של אותם יחידי סגולה הגדלים במקביל ופחד גדול, שאולי פעם תעצר הצמיחה.
כך שכפי הנראה יש יתרונות לגיל וניסיון החיים, אך קיים גם במקביל מחיר וקורבן, אותו משלמים במהלך חיים בזוגיות, פרנסה, פריון וצאצאים. במקרה שלי, קיים גם הפחד שלא אתקבל לתואר השני, ואז אויה, האם היה הכל לריק? |
|
מנהלי הפורום
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
בלה :-)