| מאת: | סתם אחת. | תאריך: | 31/1/2005 17:51 |
נושא: |
תגובה ליעל ולמתמחה, מדף מס' 28... | | תוכן: |
למתמחה וליעל, שלום.
ליעל, - אני מודה לך על הדברים שכתבת. צר לי, שדברי עוררו בך תחושות כאלה, ומקווה, שהאושר יהיה
מנת חלקך בעתיד.
למתמחה- קראתי את הודעתך פעמיים. (זה נדיר אצלי...) לו היית אוחזת בקשת וחץ, קרוב לוודאי שהיית
יכולה לצפות בחץ עושה את דרכו ישירות ללב המטרה וננעץ בו..
השורות שכתבת, מרביתן תאור מדוייק של תחושותי. מוזר. הכיצד יכולת לתאר בצורה כה מדוייקת?
עד כי כאילו חווית אותן בעצמך?...
לרגע, אני מתפתה לחשוב, שאולי "מצטטת" את, בשקדנות את שיעורי החוג, בנושא של שיקוף רגשות...
ובעצם זוהי רק גלימה, ש"לומדים להשתמש בה" בשיעורי החוג לפסיכולוגיה?...
... אך אני מרשה לעצמי לומר לך זאת, הואיל וזוהי רק מחשבה חולפת...
ושאפשר להיות ב א מ ת אמפטיים לסבל הזולת, להשתתף בכאבו... ולהביט ישירות כאדם לאדם....
*אגב, קראתי את חתימתך: "מתמחה" בסגול מתחת ל"ח", ולכן, חשבתיך לגבר ולא לאישה. סליחה!!!!
השערתך בדבר הסיגנון, איננה נכונה. אולם יתכן והיתה לטעות זו משמעות נוספת, הנובעת מעובדת
היותן מטפלותי נשים... ועתה פניתי לפסיכולוג לראשונה.
*העובדה, שסייעו לי במשך שנים, לא סותרת את התחושה, שחלק גדול מהאשמה היא בי.
זה אולי יכול להיות מוסבר ע"י ההבנה, שהקשר חשוב עבורי ולכן היו מוכנות להושיט יד גם כשלא קל.
*אובדן, תהליך של אבל, הוא ממש תאור נכון של הנסיבות הנוכחיות. אלא שבאבל, את מצליחה
לקום בצורה כלשהי ולהמשיך הלאה. ואני חשה, שאני נסוגה לאחור.. וכל יום טומן בחובו הרעה
נוספת ביכולת ההתמודדות שלי. מה עוד, שבאבל, האדם המשמעותי לך נקבר.. ואת לרוב רואה
זאת. הוא איננו חי. הוא לא יחזור. וכאן, המטפלת גרה לא הרחק, חיה, עובדת, ואינה יכולה
לראותיני עוד...
*הזכרת עצב וכעס, כתחושות שאת מדמיינת שאני חווה.
לא כעס.
לא בדיוק עצב.
אלא חוסר אונים, ייאוש ותחושה של אחיזה בקצה החבל.. כשהקצה השני נצרב בלשונות אש מעכלות
הזוממות להפוך את חבל ההצלה לערימת אפר קטנה בקצה הגינה.
את יודעת מה, מתמחה יקרה?
ברכותי לך, שלא אחזת באמירה של: "הכל בידייך.. את מחליטה כיצד לפעול .. "
כי לאחרונה שמעתי את המשפט הזה, בווריציות שונות... ולמרות היותו נכון, אני מתאבת אותו.
מדוע?
כי באמת הרבה דברים בידיו של אדם... והוא זה שמנתב את דרכו בנפתולי החיים לטוב או לרע..
אך אני פשוט חשה שאיני יכולה. שאין בי הכוח לחפש את החיובי, הצמיחה, ההתמודדות...
קל יותר להישאב לאי עשייה, להרס, להרמת ידיים, לייאוש...
ולפעמים, דווקא תגובה כמו שלך, שאיננה שיפוטית, שהיא אמפטית, לא מתיימרת להטיף מוסר
או להציע "לקחת את עצמך בידיים".. לפעמים דווקא תגובה כמו שלך, יכולה לתת מעט רוך
לקשיים. להסיר את הבדידות המכאיבה.
את פשוט כאן.
ולמרות שאת "מתמחה וירטואלית",
זה עוזר.
זו תגובה לתכתובת הקודמת:
http://www.hebpsy.net/showMessage.asp?forum=11&id=805#805
וזו כתובתי: sigi999@speedy.co.il
|
|
מנהלי הפורום
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון