| תוכן: | לכבוד:
שר הבריאות יו"ר וועדת הכספים מנכ"ל משרד הבריאות
מר יעקב בן יזרי חבר הכנסת יעקב ליצמן פרופ' אבי ישראלי
משרד הבריאות הכנסת, ירושלים משרד הבריאות
באמצעות פקס': 02-6787662 באמצעות פקס': 026753163 באמצעות פקס': 02-6783266
הסמנכ"ל הבכיר למנהל ראש שירותי בריאות הנפש היועץ המשפטי לממשלה
ומשאבי אנוש במשרד הבריאות ד"ר אלכס גרינשפון עו"ד מני מזוז
מר דב פסט משרד הבריאות רח' צלאח א-דין 29, ירושלים
באמצעות פקס': 026787578 באמצעות פקס': 02-6725822 באמצעות פקס': 02-6467001
היועצת המשפטית לכנסת ראש מחלקת ייעוץ וחקיקה
עו"ד נורית אלשטיין עו"ד יהושע שופמן
הכנסת, ירושלים רח' צלאח א-דין 29, ירושלים
באמצעות פקס':6753495 – 02 באמצעות פקס': 02-6467589
הנדון: הרפורמה במערך בריאות הנפש בישראל ופגיעתה במתמחי הפסיכולוגיה הקלינית
שלום רב,
1. אני מתכבד לפנות אליכם בשם מרשי, וועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית, בנושא שבנדון.
2. מרשי מייצג את ציבור המתמחים בפסיכולוגיה קלינית בישראל המונה כ-500 פסיכולוגים, בעלי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. חברי מרשי עוברים בימים אלו התמחות במסגרות בריאות הנפש השונות, על מנת לקבל את הסמכתם כפסיכולוגיים קליניים. הסמכה זו נדרשת על פי חוק הפסיכולוגים התשל"ז-1977, אשר מציב דרישות ותנאי סף שונים להתמחות שבלעדיהם לא יהיה המתמחה זכאי להסמכה כפסיכולוג קליני, ועל כן ברישיון לעסוק במקצוע זה.
3. תכנית ההתמחות נקבעה על ידי הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית במשרד הבריאות, והיא שהמליצה – בהתאם לסמכותה הקבועה בחוק – את התנאים הנדרשים להסמכה.
4. ביום 17.9.2006 נחתם סיכום בין משרדי הבריאות והאוצר "בנושא העברת מלוא האחריות הביטוחית על שרותי בריאות הנפש לקופות החולים וצמצום מספר מיטות האשפוז הפסיכיאטריות" (להלן: "הרפורמה"). הרפורמה נתקלה בהתנגדות הן של נציגי הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים בהסתדרות והן של מרשי, ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית, הן בשל פגיעתה בפסיכולוגים ובמתמחים והן בשל פגיעתה בציבור המטופלים. שני גופים אלו ניהלו בחודשים האחרונים מאבק לשינוי הרפורמה ומניעת ההתדרדרות הצפויה ממנה בשירותי רפואת הנפש בישראל.
5. מכל מקום, לאחרונה נודע לנו כי יש כוונה להכניס לקראת הקריאות השנייה והשלישית של חוק ההסדרים הוראות בדבר שינויי חקיקה אשר יישמו את עיקרי הרפורמה. זו הסיבה למכתבי הדחוף הזה אשר יעסוק אך ורק בפגיעה במתמחי הפסיכולוגיה הקלינית ולא בהשלכות החמורות של הרפורמה על בריאות הנפש בישראל בכלל.
6. כידוע, המצב היום, בטרם יישום הרפורמה, ההתמחות וההסמכה של המתמחים נעשים במסגרות האשפוזיות והמרפאתיות השונות בבתי החולים ובמסגרות נוספות שאושרו על ידי משרד הבריאות. הרפורמה קובעת כי האחריות על בריאות הנפש בישראל תועבר ממשרד הבריאות אל קופות החולים. העברה זו, כפי שיובהר להלן, תפגע פגיעה אנושה במתמחים לפסיכולוגיה קלינית, ואף עלולה, בדרגת וודאות גבוהה ביותר, לסכל את הסמכתם ולמנוע מהם זכאות לתואר פסיכולוג קליני ולרשיון לעסוק במקצוע זה. למעשה, הרפורמה תסגור כליל את האפשרות להתמחות ולקבל הכשרה בפסיכולוגיה קלינית בישראל.
7. ויודגש: מרשי, ועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית, החרד לרמתו המקצועית ועתידו של המקצוע, אינו מבקש הקלות במסלול ההכשרה בהקשר זה – נהפוך הוא – הועד מבקש כי תישמר היכולת לציבור המתמחים לרכוש את הניסיון והמומחיות הנדרשים, לקבל הכשרה מאת מדריכים ראויים, על מנת שמערך בריאות הנפש במדינת ישראל ימשיך לעמוד על תלו, על יסודות מוצקים ולספק שירות ראוי ומקצועי.
8. הרפורמה המתגבשת סביב העברת האחריות לבריאות הנפש הינה מורכבת ביותר. עמדתנו הינה כי ראוי שהעניין יוסדר במסגרת הסדר ראשוני של חקיקה ראשית עצמאית ומפורשת ולא יוגנב מאחורי דלתות נסתרות, כנושא נחבא בין עשרות ומאות סעיפי תקציב המהווים חלק מחוק ההסדרים, זאת כאשר מהותה העיקרית של הרפורמה אינה תקציבית אלא שינוי מערכתי וארגוני של שירותי בריאות הנפש בישראל אשר ההיבטים הכלכליים שלה משניים.
9. אנו סבורים כי ביצוע שינויי חקיקה הנדרשים לשם מימוש הרפורמה באמצעות חוק ההסדרים נוגד את פסיקת בית המשפט העליון בנושא ואת הנחיות היועצת המשפטית של הכנסת.
10. לפיכך, עמדתנו החד-משמעית היא כי העברת הרפורמה באמצעות חוק ההסדרים אינה חוקתית ואנו מבקשים מכם למנוע הליך בלתי תקין זה.
11. בנוסף, וכאמור לעיל, הרפורמה תפגע באופן אנוש בסיכויי המתמחים לסיים את התמחותם ולעמוד בתנאים שנקבעו בדין להסמכה כפסיכולוגים קלינים. להלן נמנה חלק מהפגיעות הפוטנציאליות שיתרחשו במידה והרפורמה המוצעת תאושר. יצוין, כי אין המדובר ברשימה ממצה של הפגיעות האפשריות אלא רק מדגם מייצג. המדובר בחובות התמחות שבמידה והרפורמה תאושר לא יוכלו המתמחים לעמוד בהם וכך תפגע זכאותם להסמכה ולעיסוק במקצוע הפסיכולוגיה הקלינית.
(א) פגיעה בהדרכה הניתנת למתמחה:
המתמחה בתקופת התמחותו אינו פועל בחלל ריק; המתמחה מונחה ומודרך על ידי אנשי מקצוע בכירים, בעלי רקע וניסיון עשיר באבחון ובטיפול הנדרש מפסיכולוג קליני. המתמחה נדרש לעבור במשך תקופת התמחותו (4 שנים) 160 שעות הדרכה בפסיכודיאגנוסטיקה ו-160 שעות הדרכה בפסיכותרפיה.
הרפורמה המוצעת אינה מתייחסת כלל לנושא ההדרכה נושא הקבוע בדרישות להסמכה מטעם משרד הבריאות, אינה מעניקה ערובות ובטחונות כי הדרכה זו אכן תקוים ולמעשה אין כל סעיף תקציבי המועמד לצורך עניין זה. בהעדר תיקצוב של שעות ההדרכה, ברור כי הן לא תבוצענה ועל כן לא יוכלו המתמחים להיות מסומכים בסופו של התהליך.
בנוסף, על פי ההנחיות לתהליך ההתמחות, על מקום ההתמחות לספק שעתיים שבועיות ללימודים תיאורטיים, הכוללות דיונים תיאורטיים, השתתפות בישיבות צוות הכוללות הצגות מקרים והתעדכנות בספרות המקצועית. דרישה זו מופנית כלפי מוסדות המבקשים לקבל אישור לאמן מתמחים. הרפורמה לא מסדירה את סוגיית הלימוד התיאורטי, ונושא זה אינו מתוקצב. על כן, ברור כי גם דרישות הלימוד התיאורטי לא תתקיימנה תחת הרפורמה, והמתמחים לא יוכלו לעמוד בתנאי ההתמחות הנדרשים בחוק.
(ב) פגיעה בגודלו של מאגר המטופלים:
כיום מועסקים כ- 500 מתמחים במתקני רפואה שונים בתחום הפסיכולוגיה הקלינית. במהלך תקופת ההתמחות, על המתמחה לטפל בשמונה (8) מטופלים לפחות. הרפורמה המוצעת מפחיתה באופן משמעותי ביותר את מספר הזכאים לקבלת טיפול, זאת בשל השמטת קבוצות שונות ממאגר הזכאות לקבלת טיפול נפשי על-חשבון המדינה. התוצאה הישירה של צמצום הזכאות וזכות הגישה של הנזקקים לשירות חיוני זה, היא פגיעה קשה ביכולת המתמחים לעמוד בתנאי הסף האמור כפי שנקבעו על ידי הוועדה המקצועית.
בנוסף, הרפורמה מציעה כי מס' הטיפולים להם יהיו זכאים המטופלים יוגבל. אם כך יקרה, מספר הטיפולים שינתנו בשנה בישראל יפחת משמעותית וכמובן שגם עובדה זו תפגע ביכולת המתמחים לעמוד בתנאים שנקבעו להם לסיום ההתמחות.
כיום, אין הגבלה על מספר השעות והטיפולים להם זכאי מטופל והדבר נקבע בהתאם להערכה מקצועית בלבד. הרפורמה קובעת מס' מקסימלי של שעות להם יזכה המטופל, כאשר בקביעת רף שכזה מוגבלת היכולת של המתמחים להעניק את הטיפול הדרוש, לבצע אבחון מדוייק ולהשלים את כל דרישות ההתמחות. הצבת רף שעות מקסימלי הנעדר גמישות והתאמה עבור כל מטופל או קבוצות טיפול באופן יחידני, תעקר את פרק הזמן המוקדש להתמחות על ידי המתמחים מתוכנו ותפגע אנושות בלימודיהם הפרקטיים.
(ג) פגיעה בגיוון הטיפול:
תנאי סף נוסף לסיום התמחות, כפי שנקבע ע"י משרד הבריאות, הינו צבירת ניסיון במגוון רחב של הפרעות נפשיות. הרפורמה המוצעת מגבילה את סוגי בעיות הנפש היוצרים זכאות לטיפול באופן שאינו מאפשר למתמחים לעמוד בדרישה האמורה וכמובן גם מונע מהם התנסות חשובה לעתידם המקצועי. כך למשל, הפרעות הנובעות ממשברי חיים אינם מזכים על-פי הרפורמה את הסובלים מהם בטיפול.
נוסף על דברים אלו, ועל הפגיעה העצומה שתגרם לאוכלוסיות רחבות בישראל כתוצאה ממניעת הגישה לטיפולים אלו במידה ויועברו לאחריות קופות החולים, אין ספק כי גם מקצועיותו והכשרתו של המתמחה תפגע לאין שיעור. בהעדר טיפול במגוון תחומים – ובכלל זה בהפרעות נפוצות ביותר בחברה המודרנית – יתקשה המתמחה להכשיר עצמו לקראת עיסוק עתידי בתחום.
(ד) פגיעה בפרק הזמן המוקדש לטיפול:
הסמכת מתמחה לפסיכולוג קליני מצריכה – בין היתר – התנסות בטיפול נפשי ארוך טווח, המתפרש על פני פרק זמן של שנה לפחות, על מנת שניתן יהיה להתמודד עם מגוון רב של גישות בתחום הפסיכולוגיה הקלינית, כמפורטות בחוק.
במסגרת הרפורמה, המטופלים יהיו זכאים לתקופת טיפול קצרה באופן משמעותי, באופן שייפגע ביכולת הטיפול ארוך הטווח, פרמטר חיוני על מנת לעמוד בדרישות ההסמכה. כך, על-פי הרפורמה הטיפול הארוך ביותר לו יהיה זכאי מטופל הינו של 25 או 30 טיפולים בשנה, כלומר אפילו בקצב של מפגש אחד בשבוע – המדובר בטיפול המתפרש על-פני חצי שנה בלבד, לכל היותר.
(ה) פגיעה ביכולת האבחון ובמספר האבחונים:
על פי תקנות ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית, נדרש המתמחה להעביר עשרים (20) אבחונים פסיכו-דיאגנוסטיים מלאים כדי לעמוד בדרישות לסיום התמחותו. עריכת המבחן הדיאגנוסטי אורכת כ-6 שעות ובנוסף לכך המתמחה צריך לנתח את תוצאותיו ולכתוב דו"ח שהוא האיבחון עצמו. לפיכך אבחון דיאגנוסטי דורש כעשר שעות עבודה מהמתמחה. הרפורמה המוצעת מצמצמת את השעות הממומנות לאיבחון דיאגנוסטי ומעמידות אותן על שש בלבד. יוער עוד, כי על פי החוק, נאסר על המתמחה לעבוד בהתנדבות. השארת סוגיה זו בלתי מוסדרת, כפי שהרפורמה מציעה, לא תאפשר את קיומם של האבחונים הדיאגנוסטיים הנדרשים ותמנע הסמכה של המתמחים.
בנוסף על כך, הרפורמה מגבילה את האבחונים ואת מספר הבעיות הנפשיות המצדיקות אבחון. לא ברור מהרפורמה המוצעת האם יהיה בידי מקומות ההתמחות החדשים לספק למתמחים את כמות האבחונים הנדרשת ואין ברפורמה שום קביעה או התייחסות לנקודה זו, מה שעלול להביא לכך שהמתמחים לא יוכלו לעמוד בדרישות שמציב הדין בכל הנוגע לתקופת ההתמחות.
(ו) העדר אמצעים וחיסולו של מערך ההדרכה הניתן למתמחים:
מקום התמחות חייב לכלול פסיכולוג קליני המשמש כמדריך למתמחה. המדריך עובר הכשרה להדרכה והכשרה זו כוללת שעות רבות. במקביל, המועמד להדרכת מתמחים חייב לעבור לפחות 50 שעות הדרכה משני מדריכים מוסמכים. כלומר, קיים מערך שלם המכשיר מדריכים עבור המתמחים בפסיכולוגיה קלינית. דרישות אלו הן דרישות סף למקום התמחות על מנת שיוכל להכשיר מתמחים שיקבלו הכרה מטעם משרד הבריאות.
אולם, וכפי שניתן לראות מהרפורמה, שעות ההסמכה אינן מקבלות התייחסות בהסכם בין משרד האוצר ובין משרד הבריאות, ואינן מתוקצבות. בהעדר הסדרה של סוגיה זו – הן מהבחינה המוסדית והן מבחינת התקצוב – בשנים הבאות לא יהיו בידי קופות החולים מדריכים ומערך הכשרת מדריכים שיוכלו להדריך מתמחים.
12. הנה כי כן, פרשנו בפירוט דוגמאות לפגיעה הצפויה מיישום הרפורמה. אין ספק כי העברת מערך בריאות הנפש מאחריות משרד הבריאות לקופות החולים ללא קביעת קריטריונים ברורים, חיוב קופות החולים להחזיק בתקנים של מדריכים ומתמחים, קביעת תקצוב שוטף, עבור תשלום למתמחים ולמדריכים, וכל הנושאים שפרטנו לעיל (ועוד רבים אחרים אשר בשל דחיפות העניין לא סיפק בידינו הזמן להתמקד גם בם) – כל אלו ייפגעו במידה ניכרת ביכולתם של המתמחים להשלים את התמחותם, התמחות אותה החלו כבר והם נמצאים בעיצומה בימים אלו ממש.
13. כאמור, הרפורמה אינה מתייחסת או מסדירה את כל הנושא של מעמד המתמחים אשר נמצאים בעת הזו בתהליך ההתמחות, כמות המוערכת בכ-500 אנשים. כתוצאה מכך, וללא התייחסות לתקופת המעבר, עלולים למצוא עצמם חלק מהמתמתחים ללא מקום התמחות אשר יוכל להמשיך ולהכשירם למקצוע התובעני של הפסיכולוגיה הקלינית. העדר הסדרה של הנושא בחוק, או למצער ביצוע השינויים המתחייבים בחקיקה הרלוונטית כפועל יוצא של הרפורמה, יעמיד את ציבור המתמחים בפני שוקת שבורה. הם - פשוטו כמשמעו - לא יוכלו להשלים את התמחותם.
14. זו תהיה כמובן פגיעה חמורה בחופש העיסוק של המתמחים, ובשלב שאלו מצויים בעיצומו של התהליך. פגיעה זו אינה מידתית, אינה חוקתית ואינה מוסרית.
15. בשולי הדברים נציין, כי מתמחי הפסיכולוגיה הקלינית אינם רק חרדים לגורלם-הם; המתמחים מעוניינים כי הסטנדרטים הגבוהים והנוקשים, הקיימים נכון להיום, יישמרו, וזאת כדי להבטיח רמת התמחות גבוהה ושמירה על רמה גבוהה של מקצוע הפסיכולוגיה הקלינית בכלל. בקשתם מתמצה בכך שיתאפשר להם להמשיך בהתמחות אותה החלו ולסיים אותה ברמה הגבוהה ביותר הקיימת, הן למען עתיד המקצוע והן עבור הציבור הרחב הנזקק לשירותי בריאות הנפש בישראל.
16. בשל העובדה כי הצעת חוק ההסדרים מונחת בימים אלו לקריאה שנייה בפני וועדת הכספים של הכנסת, ובשל העובדה כי השינוי עשוי לפגוע באופן בלתי הפיך בקבוצה כה גדולה של אנשים, נבקש את התייחסותכם הדחופה לאמור במכתבי זה. אוסיף ואומר כי מכתבי זה הינו בגדר "הקדמת תרופה למכה", ומהווה ניסיון אחרון למנוע פגיעה בהגנה החוקתית על חופש העיסוק של מתמחי הפסיכולוגיה הקלינית בישראל.
17. אנו עומדים לרשותכם בכל שאלה אשר עשויה לעלות בנושא שלעיל.
בכבוד רב,
מיכאל ספרד, עו"ד
העתקים: הגב' תמר בורנשטיין, וועד המתמחים לפסיכולוגיה קלינית
מר איתי ששון, וועד המתמחים לפסיכולוגיה קלינית
הגב' חנה שטרום-כהן, נציגת הפסיכולוגיים הקליניים בהסתדרות המח"ר
|
מנהלי הפורום
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
עמית פכלר
הערה למכתב
הערה להערה
שלח דואר לענת בלאושטיין
הודעות נוספות בפורום