פסיכולוגיה עברית | ארכיון מתמחים

מאת:

אור

תאריך:

17/9/2006 00:00

נושא:

ליוסי זלץ, מחשבות אחרי השיחה בסוף הכנס

תוכן:

שלום יוסי,
לא הייתי רוצה להיות במקומך, לשבת ולספוג ביקורת כל-כך חריפה, ועוד בתפקיד שאתה עושה בהתנדבות. יצא לי לשמוע אותך מדבר בהקשר אחר, וראיתי שאתה באמת עושה מלאכתך בנאמנה ומתוך ערכים אישיים ראויים להערכה. לכן גם לי עצמי לא היה נעים להעביר ביקורת על התנהלות ההתמחות בכלל ומבחן ההתמחות בפרט, כשכל העסק הוא בהתנדבות. לכן בפתח דבריי אחזור על מה שאמרתי גם בכנס: זה לא צריך להיות בהתנדבות. מדובר במנגנון שאחראי על ההכשרה של האנשים ועל קבלת הרשיון המקצועי שלהם. אין שום סיבה שהוא יפעל מתוך טוב ליבו. במידה ויפסיק לפעול מטוב לבו, ויתחיל להשתכר על עבודתו המאומצת, ניתן יהיה להציע את ההצעות הבאות באופן רציני, בלי להרגיש כמו כפוי-טובה שמבקש עוד קערת מרק בבית תמחוי.
אם כן, להצעות:
א. יש למנוע ניגוד אינטרסים בין בוחנים לבין מדריכים לבחינה; בוחנים לא צריכים להדריך אנשים לבחינה. אם אנשים יתוגמלו על עבודתם זו, זה לא יהיה מופרך. כמו שזה עומד כעת, מופרך לבקש מאדם מתנדב שימנע מעצמו הכנסה למען התנדבותו. כפי שאמרת: אנשים פשוט יפסיקו להתנדב, ואז יהיה עוד "פקק" בתור לבחינה. לכן, אני חוזר על הצעתי, לדאוג לתשלום עבור הבוחנים במבחני התמחות.
ב. בעניין הפיקוח על מקומות התמחות: אין לצפות ממתמחים לדווח על תקלות ובעיות במקום ההתמחות שלהם. זאת, משום שהם (אנחנו) בעצם מצופים לדווח על אנשים שנותנים לנו באופן ישיר את ההמלצות להמשך דרכנו. ייתכן שמקום התמחות של מתמחה מסויים באמת מנוהל על-ידי אדם נקי-כפיים עד-כדי-כך, שהוא לא יחוש כל טינה על כך שאדם תחת ניהולו מתלונן על מקצועיותו. אך אם הדברים במצב כל-כך טוב, והמנהלים הם כה נקיים מרבב, הרי אין על מה להתלונן. מערכת לא יכולה להיות בנויה על מוסריות ללא דופי. לכן, אני מציע את הדבר הבא: בסיום פרק ההתמחות של מתמחה בתחנה מסויימת, הוא יחוייב למלא שאלון לגבי מאפיינים שונים מקום ההתמחות אותו הוא עוזב כעת. אמנם, אין בכך כדי "להציל" מתמחה שבאמצע התמחותו במקום בעייתי; אבל זה יצור בדיקה טבעית של מקום התמחות לפחות אחת לכמה שנים. השאלון האמור צריך להכיל את כל החלקים שאמורים לדעת הוועדה להיות חלק מתכנית התמחות. אני מניח שמה שנמצא בבחינת התמחות אמור, לתפיסתכם, להילמד במהלך ההתמחות. לכן סביר להניח שהוועדה תשמח לשמוע על המקומות הרבים שכלל אינם עסוקים באבחנה מבדלת או באבחנת DSM. אחת הסיבות שעושים בחינת התמחות למתמחים, היא, אני מניח, שלא רוצים שמדריכים יעבירו אנשים לא מתאימים על סמך סימפתיה אישית או אי-נעימות. אותו הדבר אמור, וביתר שאת, לכיוון השני.
ג. מדריכים: הפסיכולוגיה הקלינית, אני מקווה, מתייחסת לעצמה כאל מדע שמתקדם ומשתנה. אי-אפשר להניח שהמדריכים יהיו כל הזמן בקו החזית של ההתפתחויות המדעיות החדשות לגבי הבנת פתולוגיות והתערבויות חדישות, ועל המתמחים לקחת אחריות על הידע שלהם. כבר איננו סטודנטים. עם זאת, נראה שמצב שבו מדריכה מוסמכת לדיאגנוסטיקה לא מכירה מושגי יסוד באקסנר ואומרת "בוא נשב נלמד ביחד", או מדריכה מוסמכת לתרפיה לא להכיר מושגים בסיסיים ב-CBT, הוא מצב קיצוני של חוסר ידע. נראה לי שזו תולדה של העובדה שמרגע ההסמכה להדרכה (עד כמה שידוע לי), המדריך לא נדרש להשתלמויות או לעמידה במינימום של הכרת ידע חדש. מקץ עשרים שנה יש לקוות שאנשים שלא למדו כלום יהיו מיושנים בידע שלהם. אחרת זה אומר דרשני על התחום כולו. לא נראה לי מופרך לחייב מדריכים במינימום של השתלמויות למען שימור מעמדם כמדריכים.

אם שמת לב, אין לי תלונה או הצעה לגבי עצם קיום המבחן, או הקושי שבהתמחות. אמנם, קשיים מיותרים הייתי שמח להוריד: כשאני מציינן רורשאך על זמני הפרטי אינני מרגיש שאני מעשיר את עצמי (כפי שהצעת להתייחס לזה). אבל אלה נושאים פחות מהותיים עבורי. אני רוצה לשמר את הסטטוס של המקצוע שאני עובד בו. לכן אני לא רוצה להנמיך את הדרישות. להיפך. אני רוצה לעמוד בדרישות. אבל אני לא יכול לבד. מקום ההתמחות צריך לאפשר לי את זה. ואם הוא עושה את זה כרגע, זה רק מתוך טוב לבו.
תודה,
אור