ההתמחות כבר מאחורי כמעט. (הבחינה עוד לא).

כולנו יודעים שקשה למצוא מקום התמחות, שקשה לצלוח ארבע שנים של עבודה בשרות ציבורי בשכר זעום שזה כל-כך מעייף תהליך החניכה האין-סופי הזה. ובכל זאת, בעייני כל אלו קטנים לעומת הדבר העיקרי, והוא המהות של הדבר הזה שנקרא התמחות. ההדרכה. היחס של מועצת הפסיכולוגים להדרכה.

האם שמתם לב לכך שדרך החתחתים שמתחילה ב B.A , עוברת דרך המיון המטורף ל M.A , נמשכת בחיפוש אחר מקום התמחות - למוצאים ניתנת הזכות לעבדות של ארבע שנים, בסופה בחינה שרבים נאלצים לשלם אלפי שקלים עבור הכנות לקראתה, האם שמתם לב לכך שהקפדנות הזאת מסתיימת בבואך להפוך למדריך?

האם שמעתם על מישהו שנכשל בתהליך ההסמכה להדרכה? שעוכב מכיוון שלא ענה לדרישות  ? האם מישהו שהודרך אצל מדריך בתהליך הסמכה נשאל אי פעם לדעתו לגבי המדריך המתלמד? איך זה שלא נערך שום סקר לבדיקת שביעות הרצון מרמת ההדרכה? בחינת ההתמחות עלולה להיות מוכרעת על סמך חוות הדעת של המדריכים, איך יתכן  שאיש אינו טורח לבדוק על דעתו של איזה מדריך ניתן לסמוך?  האם תופעת ההדרכות הפרטיות לקראת הבחינה מעידה על היסטריה של מתמחים אובססיביים, כפי שהתבטאה פעם דליה גלבוע באוזניי, או שיש בתופעה הזו משהו המלמד על פער בין דרישות בחינת ההתמחות לבין מה שבאמת מכינה לקראתו ההתמחות הממוצעת?

יש מדריכים מצויינים, יש מקומות התמחות שמסורים למתמחים ומשתדלים לשמר רמת הדרכה גבוהה. אבל יש גם לא מעט שלא. נתקלתי בלא מעט מדריכים שלא ראויים להקרא כך, ובמקומות התמחות שאינם עונים לדרישות הבסיסיות שהגדירה מועצת הפסיכילוגים.

אשמח לתגובות ממתמחים בשלבים השונים, מומחים - אם מזדמנים לכאן, וכמובן מדריכים.